כניסת חברים

שם פרטי
זלמן
שם משפחה קודם
דולניק
תאריך לידה
15/9/1916
מקום לידה
וויטבסק, לטביה
תאריך פטירה
23/4/1993
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
דבורה

זלמן דולב ז"ל

נולד: 15 ספטמבר 1916

נפטר: 23 אפריל 1993

זלמן הצטרף לתנועת נוער חלוצית בריגה בגיל 15, לאחר שבגיל 6 הגיע אל משפחת דודו, משפחת פייקין. זאת עם תום נדודיו של ילד שנולד בשנת 1916 בוויטבסק למשפחת בעלי מלאכה יהודים, שנאבקה על קיומה – גורל יהודי אופייני ליהדות הגולה של מזרח אירופה.

כבודד הצטרף לתנועה, שלא כ"אחד מהחבר'ה", שחבורות חבורות הגיעו לתנועה, וחבורות חבורות בילו יחדיו. נער צעיר, רך ועדין-נפש הגיע זלמן אז עוד זלמן דולניק, וכך, בבדידות מה חי בתוך החברה. עברית טרם ידע. למד וסיים בית ספר יסודי ותיכון בשפה הרוסית. יצא להכשרה בחווה החקלאית שליד ריגה, הוא קבוץ "שלשלת", ועלה לארץ ברישיון מיוחד שהוקצב על ידי ממשלת המנדט לעולים מברית המועצות.

הגיע לאפיקים, כאחד מהגרעין האנגלו-בלטי. הוסיף לקבל הכשרה חקלאית מקצועית, ועם צאת הגרעין לעצמאות עלה אתו לנעמה, על הגבעה. כאן היה בין "אלופי הקודחים בקדחת" כדבריו, ונשלח עם עוד מספר חברים להחלמה למעלה-החמישה, לתקופה של חצי שנה, כי לדעת הרופא לא היה כל סיכוי להבריא ממחלה קשה זו בעמק החולה מלא הביצות.

בקבוץ הצעיר, כפר בלום, היה זלמן ממניחי היסוד לענפים החקלאיים. עסק במדידת קרקעות והכשרתן לעיבוד, בחפירת בריכות הדגים, ומראשוני העובדים במטע, ענף שהתמחה בו גם בגיוסו כפעיל בחווה החקלאית של המועצה האזורית בענף המטעים, ותקופת זמן ניכרת גם ריכז אותה.

זלמן נשלח לקורס חובשים קרביים מטעם ה"הגנה", והתחיל להדריך חברים מיישובי הסביבה בעזרה ראשונה. הוא צורף למטה האזורי של ה"הגנה" כאחראי לשירות הרפואי ממטולה ועד לעמיעד, כולל יישובי רכס הר נפתלי ממנרה דרך רמות נפתלי, בירייה, וצפת, ומדן עד הכנרת במזרח. הוא היה עוזרו הרפואי ויד ימינו של פרופ' מר הידוע, האיש המופלא, הרופא המסור, מדביר הקדחת בעמק. עם פרוץ המלחמה היה זלמן המקשר בין הפלמ"ח ויישובי האזור.

לאחר מותו בטרם עת של אפרים ליבנה ז"ל קיבל זלמן עליו את האחריות לחדר הטבע, וטיפל במסירות ובהקפדה, שהיו כל כך אופייניות לכל אשר עשה. הוא למד את מלאכת הפחלוץ, פחלץ ציפורים וחיות בר שונות וגם הוסיף ארונות תצוגה עם עשרות מוצגים נוספים.

תופעה לעצמה היה זלמן האמן. אכן נפש אדם שכנה בו, וידי אמן היו לו לביטוי מוחשי של נפש רגישה זו. עשרות רבות של ציורים צייר במגוון רחב של אמנות הציור לפני שעבר לפיסול. כפי שהעיד על עצמו, הוא אהב לצייר כבר מילדות, והיה מבלה שעות ארוכות במוזיאון ליצירות האמנות בריגה. בארץ נאלץ לוותר שנים רבות על תחום יצירה זה למען קדושת העבודה הפיסית, ורק מאוחר יותר, עם פתיחת המכון לאמנות בתל חי, התמסר לאמנות הציור והפיסול בכל מאודו, והקים לעצמו "אטליה" קטן, סככת פח שהורכבה מגרוטאות. פסליו ופסלוניו העדינים ועזי הביטוי גרמו לחוויה נרגשת והנאה מרובה לכל החברים, ובמיוחד לילדים שהיו מטפסים על פסל "הילד" ומחבקים אותו באהבה, קרוב לכניסה של חדר האוכל.

תמה עוד פרשת חיים בקרבנו: פרשת חיים של אחד מדור המייסדים והבונים, שעזב לנצח את חצר ביתנו כדי להצטרף אל כל שוכני הנצח על חוף הירדן.

יהי זכרו ברוך.  

הדלקת נר זיכרון