כניסת חברים

שם פרטי
חוה
תאריך לידה
12/8/1914
מקום לידה
אוטיאן, ליטא
תאריך פטירה
16/7/1987
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
אשר

חוה נולדה בעיירה קטנה בליטא בשם אוטיאן. אמה התאלמנה בגיל צעיר מאוד, ונשארה עם ילדה קטנה. אמה התחתנה שנית עם אלמן, הביא אתו עוד ארבעה ילדים שלו, ויחד נולדו להם עוד שלוש בנות, שביניהן הייתה חוה הבכורה. גם אביה של חוה נפטר בגיל 40, וחוה נאלצה להפסיק את לימודיה בגיל צעיר, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

אחיה הבכור של חוה, נתן, עלה ארצה בגיל 16 לכפר הנוער בן שמן. אחות אחת עלתה ארצה רק אחרי המלחמה. חוה עצמה עלתה בשנת 1936 והצטרפה לקבוץ גבעת ברנר, שבו היה ריכוז גדול של עולי ליטא. היא התאקלמה מהר בקבוץ הגדול והייתה לאחת הפועלות הטובות. עוד מבית אמה ידעה לבשל את המאכלים המסורתיים, וחיש מהר התפרסמה כמבשלת מצטיינת, שידעה להכין מטעמים גם מהפרודוקטים הדלים בימי המחסור בקבוץ. רוב הזמן עבדה חוה כמבשלת בבית ההבראה הצמחוני של גבעת ברנר בהנהלתה של לאה ברלין המפורסמת.

בזמן מלחמת העולם השנייה, גויסה חוה לבשל במחנות של הצבא הבריטי. באחד המחנות היא פגשה את אשר בן יצחק, שנשלח מטעם הקבוץ האנגלו-בלטי לעבודות חוץ. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. הם התחתנו, ואשר הביא את אשתו הצעירה לבנימינה, ומשם ישר ל"גבעה". אחרי גבעת ברנר הגדולה, היה האנגלו-בלטי פרובינציה קטנה. חוה תמיד הייתה מספרת על גבעת ברנר, וכל שנותיה התגעגעה לביתה הראשון.

גם בבנימינה הייתה חוה מבשלת. היא עצמה הייתה צמחונית כל חייה. בישול וחיים של צמחוני לא היו קלים בימים ההם, ובעצם עד היום הזה.

בקיבוצינו חייתה חוה 45 שנים, ויחד עם אשר בנתה בית משפחה חם. היא הייתה אם מסורה, "אידישע מאמע" בהתגלמותה. לילדיה הייתה אם דאגנית, לפעמים אף יותר מדי.

חוה גם הייתה שותפה נאמנה לאשר בטיפולו ביהודי ברית המועצות. אשר ז"ל כתב במשך שנים רבות מכתבים ליהודים בברית המועצות, שלח חבילות, שלח להם "דרישות". לאחר מותו של אשר, המשיכה היא עצמה בפעולה זו, ולכל חג אפתה ושלחה חבילות ליהודי ברית המועצות שעלו ארצה, כדי להנעים להם את החג. היא גם אירחה עולים חדשים בביתה, וביקרה אותם בבתיהם החדשים.

לפני כ-13 שנים נפטר אשר ז"ל, בעלה המסור והאהוב. מאז חשך עליה עולמה. מותו של אשר, ועזיבת הילדים, השאירו אותה לבד. תקופת אור בחייה הייתה כאשר חנן התחתן, והיא טיפלה בנכדותיה הנחמדות. נקודת האור האחרונה בחייה הייתה ביקורה בדרום אפריקה.

בזמן האחרון הייתה חולה וגלמודה, אבל לא התלוננה. הייתה אסירת תודה מאוד לעובדות המרפאה, שטיפלו בה במסירות רבה, וגם לחברותיה שעזרו לה.

היא מתה בשנתה, ממש מות נשיקה.

יהי זכרה ברוך.

הדלקת נר זיכרון