כניסת חברים

שם פרטי
משה
שם משפחה קודם
שטוסר
תאריך לידה
17/4/1914
מקום לידה
ילגבה (מיטאו), לטביה
תאריך פטירה
24/4/1996
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
חיה

משה ניר (שטוסר) נולד ב-17.4.1914, בעיר מחוז לא גדולה, ילגבה (מיטאו) בלטביה. למעשה, לטביה העצמאית עדיין לא הייתה קיימת אז והייתה מחוז של רוסיה הצארית.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוגלתה המשפחה לפנים רוסיה, וחזרה ללטביה רק ב-1918. האב גויס לצבא הרוסי ונעלם במלחמה – ומשה הפעוט עבר לחיות עם סבתא וסבא. הזמנים היו קשים מאוד, השלטון לא היה יציב, כנופיות שונות הסתובבו בשטח וחסמו ושדדו.

משה למד בהתחלה בביה"ס יהודי, ששם למדו גם קצת עברית. כשהיה בן 13, נפטר סבו והנער משה נאלץ להתחיל עבודה ולעזור בפרנסת המשפחה. אמו נישאה שנית ועברה למקום אחר, נולדו לה שני בנים, ומשה גדל עם הרגשת חסר באווירה משפחתית.

מנערותו עבד עבודה פיזית קשה – כנער שליח ואחר כך בקבוצה קבלנית שעסקה בסבלות. למעורבות ציונית הגיע בגיל 17-18, אך לא הצטרף לתנועת נוער, אלא היה "סתם חלוץ" (כפי שנקרא אז) ויצא להכשרה. בהכשרה החקלאית רכש משה ידיעות בחקלאות, בבעלי חיים, אם כי בסיס לכך היה לו עוד קודם. משהגיע לגיל 21, התגייס לצבא הלטבי ועם סיום הצבא חזר לעוד שנה להכשרה בקבוץ ההכשרה "שלשלת". בהכשרה נפגש משה עם חברי נצ"ח – והתקרב אליהם. הם העריכו את הבחור המסור והחלוץ וקיבלו אותו לחברתם ברצון. שם גם קשר את קשריו הראשונים עם חיה ז"ל, שעלתה ארצה לפניו והצטרפה לקבוץ עין גב.

ב-1938 עלה משה ארצה וכבר ביום הראשון לבואו יצא לעבודה. גברתן, פועל חרוץ ומיומן – עבד בבניין, בשמירת שדות. אך עבודתו העיקרית הייתה בפלחה – איש עובד אדמה "מומחה" לבהמות עבודה ("הטרקטורים" של אז), מקובל ומכובד על חבריו ועל ערביי הסביבה, שקראו לו "מוסה אל טאוויל" ("משה הארוך" על שם גובהו).

משה היה מן הראשונים, שהגיעו לגבעה בנעמה והיה שומר שדות (שומר רכב) יחד עם יוסקה גורל ז"ל. בפלחה עבד משה שנים רבות – גם בשדות נעמה יצא לחרוש ולזרוע את שדות הנגב ששוחררו בעקבות מלחמת העצמאות. כאשר הוקם המכון לייבוש אספסת (ראשון בארץ) עבר משה לעבוד בו. בעבודה זו נפל משה במכון מגובה רב ונחבל קשות. פציעה זו גרמו קשיים רבים לחייו בהמשך ופגעה קשה בבריאותו.

משה – איש עבודה, חבר שופע חדוות חיים וחברות. איש ביטחון, איש משפחה, מסור ונאמן.

שנותיו האחרונות היו קשות מאוד. מגבלות בריאותו דכאו אותו. פטירתה ללא עת של חברתו לחיים חיה ז"ל פגעה בו קשות. רק חבריו המסורים ומשפחתו המתיקו לו קצת את רגעיו הקשים. עד יומו האחרון נשאר צלול בדעתו ומשתדל במיטב מאמציו להגיע ולהשתתף בחיי הקבוץ ככל יכולתו.

אחד מעמודי התווך של הקבוץ היה.

יהי זכרו ברוך.

הדלקת נר זיכרון