כניסת חברים

שם פרטי
חנה (חנצ'י)
תאריך לידה
26/9/1919
מקום לידה
ברוקלין ארצות הברית
תאריך פטירה
4/11/1995
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
מילטי

חנה (חנצ'י) נולדה ב-26.9.1919 בברוקלין בארה"ב.

הוריה היו אנשי עבודה – אביה היה דפס בעיתונות האידיש של ניו-יורק והמשפחה גרה בשיכון קואופרטיבי של תנועת העבודה הציונית. שיכון זה – הבית בן 6 הקומות, היה לא רק בית דירות, אלא מרכז חיים וקהילה. שכן בו גם בית ספר אידישאי, נערכו בו הרצאות, חוגים, נשפים.

חנצ'י למדה בבית ספר כללי – והייתה מעורבת עם תלמידים רבים, בעלי רקע שונה ומגוון ורב הגוניות של בני אדם לימדה אותה, כי העיקר הוא, שבן אדם הוא "אדם" (א "מענטש"). בשנותיה הצעירות לא נמשכה חנצ'י לחוג הציוני של אחותה אטי - הייתה מלאת חיים, מתעניינת, אוהבת בני אדם ומטה שכמה לעזור לכל הנזקק.

כאשר חלתה אמה בסרטן – היו מחלת אמה והעזרה לה למרכז חיי המשפחה. חנצ'י החליטה ללמד את מקצוע האחות – ובבית הספר לאחיות הרגישה שמצאה את יעודה בחיים. שם גם הכירה את מילטי ז"ל, בעלה לעתיד. באותם ימים (1939) סרבו בתי הספר לאחיות לקבל נשים נשואות, וחנצ'י נאלצה לוותר על חלום חייה, דבר שצער אותה תמיד.

ארצה הגיעה חנצ'י כשבאה לבקר את אטי אחותה בכפר בלום – וחיי "הספר" בקיבוץ הצעיר, הפתיחות של האנשים הצעירים והתגברותם על קשיים – דברו אל לבה והיא החליטה, שזה המקום עבורה. מילטי הגיע אחריה והצטרף אף הוא.

חנצ'י הייתה אישה מעשית ולא אשת דיבורים, אשת יחסים אישיים ולא מעשים ציבוריים. זה התבטא בקשריה הנרחבים עם בני אדם, בנכונותה לעזור בכל מקום, שעזרה הייתה נדרשת. למרות קשיי השפה (ועברית כהלכתה לא הצליחה ללמוד אף פעם) – תיקשרה חנצ'י עם בני אדם בקלות. כאשר יצאה לעזרה לקיבוץ צעיר מגל – השתלבה שם בקלות ועזרתה הייתה ניכרת. (אמרו – שאנשי מגל למדו אנגלית ממנה יותר משהיא למדה עברית מפיהם)

ב-1966, כאשר בתנועה חיפשו משפחות לתגבר את שדה בוקר, התנדבו חנצ'י ומילטי ובנם ליאור לעבור לשנה לשדה בוקר – וגם שם כבשו את לבבות החברים הצעירים וגם קשרו קשרים עם פולה בן-גוריון ועם "הזקן" עצמו. ב-1975 נכנסה חנצ'י לעבוד במטבח בית ההארחה – ובית ההארחה הפך לביתה השני. מסירותה לעבודתה לא ידעה גבול – ורק מסירותה למשפחתה עלתה עליה.

מרכז המשפחה הייתה – "עקרת בית" ("עקרת" מלשון ל"עיקר"), מסורה ודואגת לילדיה, לנכדיה ולכל משפחתה. תמיד מוכנה לעזור, לתת להעניק מעצמה ומזמנה.

מחלתה הממושכת והקשה דיכאה אותה וצער אותה, על שהפעם היא הנזקקת לעזרה ולא המעניקה עזרה.

יהי זכרה ברוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
הדלקת נר זיכרון