כניסת חברים

שם פרטי
לאה
שם משפחה קודם
מוניץ
תאריך לידה
12/6/1916
מקום לידה
דבינסיק, לטביה
תאריך פטירה
4/6/1996
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
יוסף

לאה (לבית מוניץ) נולדה בדבינסק, לטביה ב-12.6.1916.

4 אחיות היו למשפחת מוניץ – מהן הגיעו 3 ארצה והתאחדו בכפר בלום. האחות הצעירה וההורים ניספו בשואה. משפחת מוניץ הייתה משפחה די ענייה, הפרנסה הייתה מאוד בצמצום, אך למרות זאת דאגו ההורים לתת השכלה לבנות, ככל שרק הספיקה ידם.

לאה, השנייה בין הבנות, הצטרפה לתנועת הנוער נצ"ח ("נוער צופי חלוצי") בדבינסק, הייתה פעילה ומקובלת מאוד בתנועה ויצאה להכשרה, בה הייתה 4 שנים בציפייה לסרטיפיקט. גם בהכשרה בלטה לאה בשקט הפנימי – בשכל הישר וביחסי חברות שהצליחה לרקום עם כל אחד. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התהפכו החיים. הרוסים חיסלו את קיבוצי ההכשרה, החברים התפזרו והמשיכו לטפח קשרים במחתרת.

לאה ואחותה הצעירה ממנה, סימה ז"ל, היו בריגה, כאשר החלה הפלישה הגרמנית ללטביה ונסיגת הרוסים. בפאניקה התרכזו המונים ליד הרכבת במטרה לברוח לא ידוע לאן. אחרי תלאות וגלגולים, הפצצות ורעב, נעצרה הרכבת והורידה את הפליטים ליד העיר מולוטוב (גורקי) – בעצם נקראה העיר לפנים "פרם". 5 בנות מהתנועה התאגדו יחד ובתנאי חיים קשים ביותר – בקור, ברעב, במחלות, חילקו ביניהן כל פרוסת לחם. ולא רק לעצמן דאגו, החינוך התנועתי והאחריות ההדדית הפכו את הבנות למרכז, צומת של קשר עם חברים חיילים בצבא האדום, עם כל מי שנתקע בודד באיזה חור נידח.

הקשר היה העידוד – אך גם עזרה פיסית. הייתה זו אפופיאה של אחריות הדדית וחברות עד לא גבול. לאה ז"ל וסימה ז"ל אחותה וכן בלה היו כסלע איתן בסערת המלחמה וכל מוראותיה.

בשנים ההן אי אפשר היה לנסוע ממקום למקום וכדי להתקיים, צריך היה לעבוד איפה שהוא, כדי לקבל תלושים למנת הלחם הזעומה. כאשר נודע לבנות, כי יש יוזמה וחיפושי דרך לצאת מרוסיה האסיאתית ולהגיע לפולין – משם הייתה תקווה להגיע ארצה, יצאו הבנות בדרכים עקלקלות והצליחו להגיע לפולין, אחרי ש"התחתנו" באופן פיקטיבי עם בחורים בעלי אזרחות פולנית.

מפולין עברה לאה לגרמניה, לשם הגיעו שליחים ראשונים מהארץ וייסדו את תנועת נח"ם (נוער חלוצי מאוחד). ומשם סוף סוף ארצה.

לכפר בלום הגיעו לאה ז"ל וסימה ז"ל, הקימו משפחות ענפות ומאושרות. גם האחות הבכירה רבקה ז"ל, הצטרפה עם משפחתה לכפר בלום אחרי שעזבה את מחניים. כך היו ל"חמולה" גדולה ומלוכדת.

לאה עבדה בטיפול בילדי בית הספר, הייתה מחנכת אהודה ומוצלחת. בשנים ההן – למטפלת היה תפקיד חינוכי מכריע יחד עם המורה. נדמה היה, שהכול טוב, אבל אחת אחרי השנייה חלו ונפטרו רבקה וסימה. לאה נשארה לבדה ללא אחיותיה האהובות. בריאותה התערערה וצנחה, ולמרות המשפחה המסורה והטיפול האוהב של יוסקה והילדים – היו שנותיה האחרונות שנות שקיעה וסבל גופני ורוחני.

יהי זכרה ברוך.

הדלקת נר זיכרון