כניסת חברים

שם פרטי
צפורה
תאריך לידה
14/7/1921
מקום לידה
קרסלצה, לטביה
תאריך פטירה
19/1/1993
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
אפרים

צפורה נולדה בעיירה קטנה קרסלצה (לטביה) בבית יהודי מסורתי וציוני. להורים היה בית מסחר לבדים, וגם חלק בחווה חקלאית, ושם בנוף הכפרי בילתה חלק ממושך מילדותה, בעיקר בחודשי הקיץ.

בהיותה בת 12 נפטר האב, והאם נשארה עם ארבעה ילדים. האח הבכור, בצלאל, עלה ארצה, תוך זמן קצר סידר הניירות הדרושים לעלייה, וכעבור כשנה וחצי עלתה ארצה האלמנה עם ארבעת ילדיה.

בגיל 14 הגיעה צפורה ארצה, ישר לחצר כנרת, שם ישב קבוץ אפיקים לפני שעברו למקומם הקבוע. את חינוכה קיבלה בבית החינוך המשותף בדגניה א', יחד עם חברות וחברים ממושבת כנרת, יבניאל ואפיקים. בתור עולה חדשה, היו אלה חיים של קסם, אגם הכנרת, קומזיצים ושייט לילי. דודתה, אחות אמה, גרה בירושלים, והזמינה את צפורה אליה כדי לקבל השכל נוספת, ללמוד הרואה ב"בית מדרש למורות מזרחי". הייתה בתנועת בני עקיבא, ובילתה ימי נעוריה בשמחה. השתתפה בפעולות ובריקודים שהתנהלו במטפחת בין הבחור לבחורה... בחופשות הייתה באה לאפיקים ושם פגשה את אפרים ואת הגרעין האנגלו-בלטי, שקיבל שם הכשרתו, וכך התחילו חייה בכפר בלום. צפורה עוד הספיקה לחיות זמן מה על הגבעה, ואחר כך עברה עם כל האימהות והילדים לכפר בלום.

כל שנותיה בקבוץ הייתה צפורה פעילה בעבודה ובחברה. עבדה כמטפלת בבתי ילדים, מטפלת בחולים אבל בעיקר עבדה במשך שנים רבות במטבח, באקונומיות ובבישול. היה לה הספק עצום בעבודה, והשרתה רוח טובה בין העובדים, שהפכו אותה לאחד מעמודי התווך של המטבח.

בשנת 1951, עם ראשית הקמתה של קריית שמונה, התנדבה צפורה לעבוד במעברה עם העולים החדשים. על תקופה זאת היא כתבה "שנתיים עבדתי שם בהזדהות רגשית מלאה עם העולים. עבודה קשה, בתנאים קשים ביותר. בהדרכה בבישול וכו'. הייתי חוזרת כל ערב הביתה. היה קשה מאוד ללכת מאוהל לאוהל, ודרשנו מהסוכנות שיקימו צריף לבית תינוקות, מעין מעון, בית שיוכלו להדריך את האימהות. נסענו עם המשאית ועברנו בין הקבוצים ואספנו ציוד – מיטות, מזרונים, בגדי ילדים, משחקים. הייתה היענות עצומה מצד המשקים, וכך הקמנו את המעון".

פעילות רבה הייתה לצפורה במשך כל השנים בקליטת עלייה, דאגה לעולים לכל מחסורם, לסידור עבודה בשבילם, לקליטה חברתית על ידי הזמנתם לחדרי החברים. גם בקנה מידה ארצי פעלה בהצלחה רבה, כמדריכה וכפעילה בוועדת הקליטה של התק"ם, וצוינה לשבח אחרי גמר תפקידה, על ידי מחלקת הקליטה.

במשך שלוש שנים פעלה צפורה יחד עם אפרים בקבלת עולי רוסיה שהגיעו בהמוניהם לוויה כתחנת מעבר לפני עלייתם ארצה. הדים חזקים הגיעו אלינו מפעילותם המשותפת המבורכת בקבלה ואירוח המוני העולים.

אסון כבד היה לכל המשפחה, מותו הפתאומי של אפרים, והוא רק בן 59. את סבלה הרב נשאה צפורה באיפוק רב, ורק הודות לחום הרב מצד המשפחה הענפה וחברים מקורבים מאוד שעזרו לה, התגברה וחזרה לשגרת חיים, ואף לפעילות רבה לקליטת העולים מרוסיה, שבאו אלינו במסגרת "בית ראשון במולדת".

יהי זכרה ברוך.

הדלקת נר זיכרון