כניסת חברים

שם פרטי
משה
שם משפחה קודם
ולק
תאריך לידה
23/5/1914
מקום לידה
קרסבה, לטביה
תאריך פטירה
29/1/1989
בן/בת זוג
רחל

משה'לה, כפי שנקרא בפי חבריו וידידיו המרובים, נולד בלטביה בעיירה קרסבה. הוא גדל בבית מסורתי, במשפחה מאוד קשורה מהמעמד הבינוני. כבר בילדותו "נתפש" לדרכה של תנועת הנוער החלוצית "השומר הצעיר נצ"ח" שבלטביה. תנועה זו גם עיצבה את דרך חייו. צעירים וצעירות, אשר פרצו חומות ההוויה הגלותית היהודית, פרשו כנפיים להשכלה ולתרבות המערב, ונדלקו לרעיון הציוני-סוציאליסטי ולחלום ההגשמה של הקמת המדינה. מרכזי ההכשרה שלהם הפכו למוקדי ביצוע של ההפיכה הגדולה – של שיבה לעבודת כפיים ויצירת הווי ישראלי ודפוסי חברה חדשה, בלי להתנתק מהשורשים של ערכי היהדות היסודיים.

משה היה אחד מנציגיו המובהקים של הדור הזה, דור התקומה, שהגיע והגשים. לאחר תקופה די ארוכה של אחריות לסניף התנועה, והכשרה בכל מיני מקומות בלטביה, עלה ארצה בשנת 1938 והגיע ישר לגרעין האנגלו-בלטי שהתארגן באפיקים. משה עבר עם הגרעין לגבעת הפועלים בבנימינה, והיה פעיל במועצת הפועלים ובין תושבי השכונה ואיכרי המושבה. משה, ידו בכל עבודה, בפרדסים ובמשקי אותם האיכרים המעטים שהסכימו להעסיק החלוצים הצעירים.

ראשית היוזמה בכריתת עצי אקליפטוס, ניסורם לעצי הסקה ושיווקם למחנות הצבא הבריטי. זה הוביל לרעיון של ייצור מהדקי כביסה, מפעל שתחילתו בבנימינה והמשכו בנעמה-כפר בלום עוד מספר שנים ניכר. משה דמות מרכזית, פעיל ומתרוצץ ללא לאות ככספית שלא נחה. במה לא עסק? הוא, בן עיירה יהודית קטנה בלטביה שלא עסק בעבודת כפיים מעודו, נדלק באש החלוציות, והפך לפועל ואיש מעשה. במשק הקים את גן הירק הראשון בנעמה, אחר כך עבד בכרם, היה רכז עבודה ולאחר מכן רכז קניות במשך שנים, וגם גזבר הקבוץ. ערבים שלמים, עד השעות הקטנות של הבוקר, היה יושב עם ספרי החשבונות ונתונים סטטיסטיים, ומעלה רעיונות ומסקנות. תכניותיו לייעול זכו להערכה רבה במוסדות התנועה, וחלקן אומצו על ידי משקים רבים. בשנת 1966 היה משה בין מייסדי מפעל המתכת והחשמל. הוא הקים את המערכת של מחסן חלקי החשמל, וגם היה אחראי לקניות. עבודתו הצטיינה בסדר וביעילות. הוא התמחה, בין היתר, בעסקי יבוא חלקים מחו"ל, בענייני המכס, ברישיונות ייבוא וכו', והתמיד בעבודה ובייצוג עד יומו האחרון.

גם בתחומי החברה, התרבות והספורט, משה היה פעיל מרכזי. הוא ארגן מסיבות קבלת שבת כל שבוע במשך תקופה ארוכה מאוד, והתמחה בסידור מקומות ישיבה לכל הציבור בימי חג ומועד, הכול במסירות נפש ובהתלהבות. תמיד היה במרכז מעגלי ההורה, מדריך את כולם בהתלהבות חסידית "בכל מאודו". הוא גם היה בעל זיכרון מופלא, עם יכולת לדקלם בעל פה פרקי ספרות, גם בלטינית אותה למד עוד בגימנסיה בלטביה.

למשה היה יצר חיים כביר. ההתקף הראשון זעזע אותו ואת כל הקבוץ. חצי גוף משותק. אך משה לא מוותר, ובכוח רצונו החזק הוא מתאושש וחוזר לתפקד כמעט מלא. מספר פעמים נוסף סובל משה מהתקפים והוא חוזר ומשתקם בכוח רצון כביר. נס רפואי כמעט, גם לדעת הרופאים. אך למרות אזהרות המשפחה ושל רופאים וידידים משה ממשיך בפעולות ובטלטול בדרכים.

בשנים האחרונות, בלי לוותר על תרומתו למפעל "גלקון" במחסן ובענייני מכס ונמל, עיקר עיסוקו המסור מצא בבית הכנסת בקבוץ, אותו טיפח ואותו אהב. בשבילנו זה היה מקדש המעט של כל מורשת ישראל שאותה ראה בחיי הקבוץ. מורשת השומרת על מקור הקיום היהודי-החברתי-הלאומי של העם בארצו הריבונית, מלבד החיים בקבוץ.

בית הכנסת גם שימש לו בית מדרש למען הדורות הבאים, והיה מספר על המסורת ועל מנהגי היהדות בכישרון רב לכתות שלמות של ילדי בתי הספר של האזור שבאו לבקר בבית הכנסת. "אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה" (תהלים פ"ד, ה').

יהי זכרו ברוך.

הדלקת נר זיכרון