כניסת חברים

שם פרטי
ישראל (ישרוליק)
שם משפחה קודם
סויטליצין
תאריך לידה
26/7/1915
מקום לידה
לוצין, לטביה
תאריך פטירה
14/1/1994
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
שושנה

ישראל (סויטליצין) המאירי נולד בעיר לוצין בלטביה במשפחה ציונית מסורתית כאחד מחמישה ילדים: ארבעה בנים ובת אחת. כבר כילד חלם ישראליק על ארץ ישראל והעברית כבר הייתה שגורה בפיו עם הצטרפותו ל"השומר הצעיר נצ"ח". אחרי שישראליק היה כמה שנים בהכשרה, הוא התבקש להמשיך ולהישאר בחו"ל וללמוד השימוש בנשק, כך שיוכל עם עלייתו ארצה להצטרף מיד ל"הגנה". על מנת להיות מאומן עוד יותר הגיעה בינתיים הוראה מהארץ, שעליו להתגייס לצבא הלטבי לחיל הרגלים. אחרי גמר השירות עלה ישראליק ארצה בעלייה בלתי לגאלית באנייה "טייגרהיל", בין המעפילים היו שלושה ישראלים מ"הפועל", שהדריכו את ישראליק ואחרים בלילות כיצד להשיט את הספינה. אחרי שישה שבועות בים והתגלות על ידי בריטים, ובריחת הצוות היווני, הצליחו ישראליק וחבריו להשיט את האנייה לתל אביב מתחת לאפיהם של הבריטים ולהוריד חלק מן המעפילים מבלי שנתפסו, ביניהם כמובן גם ישראליק.

זמן קצר אחרי הגיע לבנימינה והשתלב בכל עבודה ובמאבק על העבודה העברית, ענה ישראליק לקריאה להתנדב לפלמ"ח, שם שובץ ב"פלוגת הקומנדו" ואומן בקבוצת הצנחנים לצניחה לאירופה. אחרי שחנה סנש וחבריה נתפסו – בוטלה היציאה של קבוצתו, שהייתה מיועדת לצאת למחרת. ישראליק השתתף בפלמ"ח בפעולות רבות עד קום המדינה.

הוא למד נהגות והיה בין אותם הנהגים, שסיכנו את חייהם בימי מלחמת השחרור בניסיונם להביא אספקה ליישובים מרוחקים ונצורים.

עם שובו הביתה עבד ישראליק שנים במחסני התבואות, במחסני האספקה ובמחסן החצר – משולב עם הובלות סחורה.

מנסיעות אלה להבאת אספקה לא הייתה הדרך ארוכה להשתלבותו של ישראליק באקונומיות, בדאגה לאספקה והובלתה יום יום ואם דרוש בוקר ולילה – לקבוץ וגם לבית ההארחה. באקונומיות היה ישראליק "נכס" גדול, הוא השתלב בעבודה, עזר לפתור את כל הבעיות הדחופות וכל תקלה, חסך הרבה כסף בשמירה על כל החומרים, לרבות חומרי האריזה, הוא קשר קשרים עם הספקים מקריית שמונה עד טבריה. הוא שימש סמל קיבוצים אחרים ועורר שם קינאה על היותו עזר נגד כזה באקונומיות רק אצלנו.

לישראליק היו שלוש אהבות: אהבת המשפחה, אהבת העבודה ואהבת האדם.

ישראליק הקים יחד עם שושנה ז"ל משפחה לתפארת: נעה, יחיאל, יואב ויהודית, וזכה לנכדים ואף לנין. התאלמנותו, שהכתה אותו במיטב שנותיו, שמר מכל משמר על המשך שלמות המשפחה. הוא היה נאמן להבטחתו מימי נעוריו להעלות את משפחתו ארצה מהגולה. אחותו אידה עם בעלה ובנותיהם הגיעו וזכו לטיפולו ומסירותו. הוריו עלו אף הם והגיעו לחיות ביננו בכפר בלום. זאת זכות גדולה להתאחד עם ניצול השואה וישראליק ידע לתרגם אותה לתמיכה נאמנה ואוהבת. ובעיקר בקשר עם בית הכנסת, עם החג היהודי והמסגרת, שהמשיך מבית אביו. בעזרתו ובעזרת הורי חברים ומוסדות שונים הצליח סבא סוטליצין להגיע לבנות בית כנסת, והפעלתו בתוך הקהילה שלנו. כאן לקח ישראליק חלק חשוב מאוד על עצמו, ופעל בהתמדה רצופה.

אהבתו את האדם מצאה ביטוי בהרבה דרכים: עזרה לזולת, בצנעה, הומור, מסירות ונאמנות וחברות אמת. היה בישראליק חוסן אישי וחוסן נפשי. הייתה בו צניעות הרבה: תמיד העיד על עצמו, שעניינה אותו העשייה ולא השררה. כבר בפלמ"ח התנגד ללכת לדרגת פיקוד, אם כי השתתף בכל הפעולות הקשורות. רשמית ישראליק לא כיהן בשום תפקיד, אך ידע תמיד לפעול נכון ולעמוד בפרץ – בלי תואר, בעניינים מגוונים מכיבוי שריפות, אימון וליווי קבוצות הנוער שלנו בכדורגל ובספורט, מעזרה לכל פרט שפנה בכל בקשה. היה אהוב על כולנו.

ישראליק היה תמיד בשטח, לא היה חולה אף פעם לידיעתנו – לכן מותו בתאונה בא לו לפתע בדרכו לשמחה משפחתית והיכה אותנו בהלם.

יהי זכרו ברוך.

הדלקת נר זיכרון