כניסת חברים

שם פרטי
שמואל
תאריך לידה
23/12/1920
מקום לידה
מוריסבורג, דרום אפריקה
תאריך פטירה
21/8/2006
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
שלומית

שמואל נולד וגדל במוריסבורג, דרום אפריקה. הייתה זו עיירה קטנה וענייה, ואביו שימש שם כרב, שוחט ומורה לקהילה היהודית הקטנה במקום. הוא היה תלמיד מצטיין בבית הספר, ואף קפץ כמה כיתות, כך שסיים את לימודיו בגיל 16.

שמואל בן ה-16 הגיע ללימודי הנדסה באוניברסיטה של קייפטאון, במלגה מלאה. בשנים 1937-1940 למד שם, תוך שהוא מעורב יותר ויותר בפעילות בתנועת הנוער הציונית. ב-1940 סיים לימודיו, ועבר לעבוד ביוהנסבורג כמהנדס.

מחוץ לעבודה וקידום מקצועי, הקדיש את רוב זמנו הפנוי בעיר לפעילות ציונית – סוציאליסטית, ובשנת 1944 נתמנה ליושב ראש תנועת הנוער הציוני – סוציאליסטי, והיה בין מקימי תנועת "הבונים – דרור" ביוהנסבורג. באותם ימים פגש שם לראשונה את שלומית – פרידה אסטרינסקי, והשניים נישאו בשנת 1946. ימים ספורים לאחר החתונה יצא לארץ ישראל, לקורס הראשון של המכון למדריכי חו"ל של הסוכנות היהודית, לתקופה של שנה בקיבוץ אפיקים. שם התבשר כי נבחר לנציג מטעם התנועה בדרום אפריקה לקונגרס הציוני בבאזל לשנת 1946. הוא הפליג לאירופה להשתתף בקונגרס, וחזר ארצה.

בפברואר 1947 הגיעו שלומית ושמואל לביקור ראשון לכפר בלום – לאוהלים, לקדחת, ואף עברו שם אימוני הגנה. בהמשך אותה שנה חזרו לדרום אפריקה.

בקייפטאון הפך שמואל למזכיר "הבונים" דרום אפריקה, ובחודש יוני 1949 עזבו סופית את דרום אפריקה, עלו ארצה, ובנו ביתם בכפר בלום. כאן גידלו את שלושת ילדיהם, ובמשך השנים אף זכו לראות 7 נכדים אוהבים סביבם.

שמואל עבד בבניין במסירות, עד שמונה למהנדס המועצה האזורית . מאז 1975 המוכרים לכולם – מן המאפיה ובית הקירור, עוף הגליל, המנפטה ועוד. הוא הקים את המחלקה הטכנית במועצה, והכניס שם לעבודה עולים חדשים תושבי קריית שמונה. הוא היה בין יוזמי שיקום חצר תל חי הישנה, והיה מהדוחפים והמקימים של תל חי כמרכז השכלה למבוגרים בפריפריה הצפונית. חזון זה של חשיבות הלימודים וההשכלה הגבוהה לכל אחד, היה עבורו ראשון במעלה.

בכפר בלום שימש כמה קדנציות כמזכיר, ופעל כמזכיר מחוז "איחוד הקבוצות והקיבוצים" במפלגת העבודה.

בשנת 1968 היה שותף להקמת מפעלי מתכת וחשמל בכפר בלום. מאז 1975 נכנס לעבוד במפעל באופן מלא, והיה פעיל בעיקר בתחום קשרי החוץ – משא ומתן עם חברות, ייבוא וייצוא. בשנת 1979 הפך למנהל המפעל, ועשה זאת שלוש וחצי שנים.

כל השנים כתב מאמרים וסיפורים, מחשבות וזיכרונות, ופרסם את זיכרונותיו בספר "ביתו בגליל, הרהורים של קיבוצניק ותיק".

יהי זכרו ברוך.

הדלקת נר זיכרון