כניסת חברים

שם פרטי
דב
תאריך לידה
10/1/1917
מקום לידה
ויאלנדי, באסטוניה
תאריך פטירה
12/8/1991
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
שרה

דב נולד בויאלנדי שבאסטוניה. אביו, היה בנו של רב, הפך לאתאיסט וברוח זאת גידל את ילדיו. האב היה סנדלר והעסיק מספר פועלים בבית מלאכה שהיה לו. כשהיה דב בן ארבע עקרה המשפחה בלחצה של האם אל עיר הבירה טאלין, שם גרה מרבית משפחתה. המעבר היה כרוך בירידה חדה ברמת החיים. האב והאם עבדו קשה כדי לפרנס משפחתם. נותר להם מעט מאוד פנאי לבלות עם משפחתם. דב מצא את הפיצוי לכל על ידי הצטרפותו, יחד עם אחיו ינצ'י, לחוגי התעמלות ואתלטיקה, ומאוחר יותר גם אל תנועת הנוער נצ"ח. עם סיום בית הספר הקים ביחד עם חניכי תנועה נוספים חוות הכשרה חקלאית. בעל החווה מירר את חיי פועליו היהודים ולא שילם להם. לכן החליטו להקים קבוץ הכשרה עירוני בעיר הבירה. שם עבד דב במפעלי טקסטיל.

לדב היה ברור, שמגמת פניו לפלשתינה. האווירה האנטישמית ברחוב, האיום הנאצי באירופה, לא הותירו בלבו ספק על העומד להתרחש. הדרך החוקית לעלייה הייתה על ידי סרטיפיקטים, אך הללו לא הגיעו. דב פנה אל ראשי קרן היסוד עם בעיותיהם של צעירי אסטוניה. בעקבות פנייה זאת הגיעו אישורי המכסה המיוחלים. ב-1938 עלה ארצה והצטרף אל הגרעין האנגלו-בלטי בבנימינה.

עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף דב יחד עם חברים נוספים מכפר בלום לחיל התובלה הבריטי. הוא שירת במדבר המערבי והיה בקרבות אל-עלמין. יחד עם יחידתו צלח ונחת על חופי איטליה, בה התקדם מדרום לצפון. באיטליה שהה שלוש שנים. שיא מרגש היה לו שם כאשר נפגש עם אחיו ינצ'י, שאף הוא שירת בצבא הבריטי.

לאחר המלחמה שב לקבוץ. כאן נישא עם שושנה ברמן ז"ל. שושנה הייתה חולה ונפטרה לאחר זמן לא רב. לאחר שנים נישא בשנית עם שרה ביאלי המאירי ז"ל. יחיד הצליחו להשתקם כמשפחה מגובשת וחמה.

חלק גדול מחייו של דב עבר עליו בעבודה בקואופרטיב בגליל העליון. היה בין נהגי המשאיות הראשונים של האזור. לאחר הפרישה מנהיגה עבר לעבודה משרדית שם. הגורל האכזר לא הירפה ממנו. אשתו שרה התגלתה כחולה אנושה. במשך שנים ליווה אותה במסירות לטיפולים מסובכים בבתי חולים. לאחר פטירתה שוב נותר באלמנותו ואיתו שלושה בנים. מסירותו למשפחה הייתה למופת. הוא לא נכנע לקשיים של היותו משפחה חד הורית ושאף לתת לילדיו את הטוב ביותר שיכל.

לאחר פרישתו מקואופרטיב הגליל העליון התמסר דב לתפקידו החדש. הוא עבד כנהגם ומובילם של הנזקקים לטיפול רפואי. המסירות גדולה רכש לו מיומנויות של הקשבה ועזרה למטופלים במערכות בתי החולים.

תמיד קיווה שהוא בעצמו לא יזדקק לעזרה שכזאת. רצה להיות עצמאי ככל שיוכל שלא להיות לנטל על אף אחד.

מלאך המוות כאילו הקשיב לבקשתו, אך לא לפני שגזר עליו התנסות בסבל ובייסורים נוראיים. תוך שבועות קצרים נפטר ממחלתו.

יהי זכרו ברוך.

דב המאירי
הדלקת נר זיכרון