כניסת חברים

שם פרטי
שרה
תאריך לידה
25/10/1909
מקום לידה
ארצות הברית
תאריך פטירה
9/11/1993
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
שמואל

שרה פלטיאל הייתה מאותם עולים מארצות הרווחה (ארצות הברית) שהגיעו למסקנה, שעתיד העם מותנה במדינה יהודית. בלי חינוך מקדים בתנועת נוער או בארגון ציוני, החליטה להגר לפלשתינה – ארץ ישראל.

הרקע המשפחתי היה דתי מסורתי אבל לא חרדי. למזלה, היא קבלה השכלה כללית והייתה לה האפשרות לבחור דרכה בחיים. בשנת 1932, בגיל 22, החליטה שרה לעלות למרות התנגדות אביה – צעד שגרם לניתוק לעשרים שנה.

לאחר ארבע שנים בבית ספר לאחיות "הדסה" החליטה שרה להיות חלוצה אמיתית, והגיעה לקבוץ אפיקים. באפיקים הוקסמה על ידי הצעירים שהיו בהכשרה והחליטו לייסד קבוץ עצמאי – הגרעין האנגלו-בלטי. עם הגרעין עברה את כל שלבי העצמאות: הקדחת, ייבוש השטח והצרות הביטחוניות. תוך זמן קצר הוטלו על שרה משימות בריאות הציבור, והכשרתה כאחות נוצלה במלואה.

עם בוא העלייה ההמונית בקום המדינה נשלחו אלפי עולים לחלסה הקרובה, שלאחר תקופה קשה של מעברה נהפכה לקריית שמונה. הקבוצים התבקשו לעזור לעולים החדשים, ושרה, שחלוציות הייתה ונשארה תוכן חייה, התגייסה בלי היסוסים. במשך עשרים שנה הקדישה שרה את כל מרצה לטיפול באוכלוסייה החדשה על שכבותיה, מהתינוקות ועד לקשישים. קראו לה "אם הקריה" ופנו אליה בבעיות בריאות גוף ונפש. שרה יצאה בטרמפים, בוססה בבוץ, התמודדה עם רוחות ואבק וצרות למיניהן. היא עזרה בבניית המרכז לבריאות, השתלבה בפיתוח מרפאות קופות החולים וייצגה את הנזקקים בפני המועצה האזורית, המועצה המקומית ואחר כך בעירייה.

כאשר כוחותיה לא עמדו עוד בפני האתגרים, עברה שרה לעבודה משרדית בבית ההארחה כל זמן שמצבה הגופני אפשר זאת. היא לא המתינה עד שיגידו לה שהגיע הזמן, ולבד התפטרה. מחלות פקדו אותה והיא הבינה בדיוק מה מתרחש בקרבה ולא התרעמה ולא הכבידה על המטפלים.

סיפוק רב היה לשרה מהמשפחה שלא הזניחה למרות כל העומס על כתפיה. את ההערכה לחייה ביטאו בכתב ובביקורים עד ליומה האחרון מכל שכבות הגליל העליון.

יהי זכרה ברוך.

 

הדלקת נר זיכרון