כניסת חברים

שם פרטי
תמר
שם משפחה קודם
איניס
תאריך לידה
19/6/1911
מקום לידה
ידיניץ, סרביה
תאריך פטירה
2/10/1988
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
אברהם

תמר נולדה בעיירה קטנה ידיניץ שבסרביה, לבית יהודי-ציוני. עברית ואידיש היו שפות האם שלה. היה טבעי שתצטרף לתנועת נוער ציונית, והיא הייתה פעילה ב"השומר הצעיר", אך לא יכלה להגשים חלומה לעלות לארץ ישראל כי נאלצה להגר עם משפחתה לארצות הברית. בשנות העשרים המוקדמות הגיעה לבוסטון ומיד הצטרפה לתנועה. למזלה מצאה את הקהילה היהודית בפריחתה העברית בהשפעת בית המדרש למורים. תמר נרשמה לבית המדרש וסיימה לימודיה בהצלחה. אירוע היסטורי מאותה תקופה היה הופעת תמר בפני שאול טשרניחובסקי. עם הגיטרה הרוסית שלה תמר שרה בפני המשורר את שירו "שחקי שחקי". וותיקי כפר בלום זוכרים את אותה הגיטרה ואת שירי תמר בשנות החמישים.

תמר החליטה לממש את שאיפתה לעלייה, הצטרפה לתנועת החלוץ ונבחרה למזכירת הסניף בבוסטון. כנציגת הסניף השתתפה בוועידת "החלוץ" הארצית שזומנה על ידי לסיה גלילי, השליח מאפיקים. בשנת 1935 פגשה את אברהם שסיים תקופה בהכשרה והתכונן לעלות ארצה. הם הקימו משפחה, ובשנת 1950 הצליחו סוף סוף לממש את רצונם לעלייה והגיעו לכפר בלום עם דינה בת ה-9, עקיבא בן ה-5 ומיכל התינוקת בת שישה שבועות.

התאקלמות המשפחה בקבוץ לא הייתה קלה, ותמר נשאה בעול בשקט ובהתמדה ומצאה זמן לעבודה, לתרבות, למשפחה ולשירות לאומי. תמר עבדה בטיפול ילדים, הייתה סגנית באקונומיה, לימדה עברית ב"וורקשופ", יצאה לשנת שירות להדריך קבוץ צעיר, ולבסוף הייתה אחת מבוני הצוות היסודי של בית ההארחה. מטעם בית ההארחה הוצעה לקבל פרס על עבודתה, וקבלה תעודה על כך ממשרד העבודה. העוגות של תמר היו מהמפורסמות באזור, וגם בבית לא נפקד מקומן של עוגותיה.

לתמר הייתה נשמה רומנטית אשר התבטאה בשירה. במשך הרבה שנים היו הגיטרה וקולה מלווים כל מסיבה ונשף.

שנותיה האחרונות היו לתמר שנים קשות. יותר מאשר המצב הפיזי, החולשה והכאבים, הכביד עליה המצב שאין לה היכולת לעבוד ולתרום. אין ספור פעמים ניסתה לבוא לעבוד פחות שעות ובזמנים נוחים. כל ניסיון כזה נגמר בתשישות גופנית.

תמר מאוד אהבה לעבוד בגינה, ומתחת ידיה המסורות צמחה גינה לתפארת ליד הבית. היא המשיכה לטפל בה ממש עד הרגעים האחרונים של יה, וסירבה להיכנע למגבלותיה.

תמר הייתה נפש עדינה וצנועה, ובעלת לב טוב ורגיש.

צדיק כתמר יפרח!

פעם קבלתי מתנה מאמא – את החיים. המתנה הכי יפה, ואותה מילאה באור, חום אופטימיות, כוח, ביטחון, עדינות, רוך, חכמה וצניעות. כל אלה עוטפים אותי כאשר אני חושבת על אמא. אני מתמלאת אושר, כי אורה בתוכי.

דינה

 

מכתבי האחרון הוא מכתב תודה לאמי הנפלאה והאוהבת. תודה על ילדות ונעורים נפלאים ויפים במולדת ובבית. תודה על שנתת לי לחלום, והגיבוי להצליח, והביטחון שאת תמיד חושבת עלי ושומרת עלי.

לבך השופע חום, אהבה, חכמה ובינה הוא הנכס הגדול ביותר שנתת לי.

עקיבא

היינו ביחד למעלה מיובל שנים – ופתאום, היא איננה.

תמר המיוחדת מאוד, היפה, הטובה, השקטה, הישרה עד כאב – איננה.

השקט והריקנות זועקים עד לשמיים – ואין עונה.

ומה נשאר? זיכרונות, אולי. כן היו רגעים בלתי נשכחים ביננו, של התעלות, תקווה, שמחה ואושר. אך כשעובר הזמן, כל אלה נעשים מעורפלים. אבל תמיד יישארו חרוטים בזיכרוני שמחת החיים שלה, ההתמסרות האין-סופית למשפחה והאימון בי בכל דרך החיים שלנו ביחד.

אברהם.


יהי זכרה ברוך.

 

הדלקת נר זיכרון