כניסת חברים

שם פרטי
בנימין
תאריך לידה
9/10/1920
מקום לידה
אסטוניה
תאריך פטירה
16/10/1990
מקום פטירה
כפר בלום

בנימין היה השלישי מבין ארבעה ילדים להורים מהמעמד הבינוני. אחיו, מוטקה, שהיה מבוגר ממנו בשנה וחצי, הצליח לצאת את אסטוניה בשנת 1939, ממש ברגע האחרון לפני פרוץ מלחמת העולם. מוטקה עלה ארצה בעלייה ב', עלייה "בלתי לגלית", הצטרף לקבוץ האנגלו-בלטי, והיה בין מייסדי כפר בלום. אבל בנימין נקרא להתגייס לצבא אסטוניה, וכאשר הרוסים השתלטו על המדינה, מצא את עצמו בצבא האדום. בנימין נלחם בחזית נגד הגרמנים. זמן קצר לאחר מכן נקלח בשבי בגרמניה יחד עם אלפי חיילים רוסיים אחרים. בנימין לא גילה שהוא יהודי, אך סבל קשות בתנאים תת-אנושיים עד שוחרר על ידי חיילי הצבא האדום לקראת סוף המלחמה.

הרוסים התייחסו לשבויי המלחמה שלהם בחשדנות וראו אותם כבוגדים במולדת. בנימין נשלח למחנות בסיביר לעבודת פרך במכרות הפחם, ורק כעבור למעלה משנתיים הצליח לחזור הביתה לאסטוניה. כאן הוא גילה שהוריו ואחיו הצעיר נרצחו על ידי הגרמנים, ודיירים אחרים גרו בביתם.

בנימין היה לבד, בלי הורים, בלי משפחה, בלי ידידים, והרגיש עצמו זר בביתו. הוא ניסה להתחיל את החיים מחדש. הוא מצא עבודה והתיידד עם אישה משכילה שהייתה מבקרת ספרות וגם סופרת ברשות עצמה. הם החליטו להתחתן, אך ילדים לא היו להם. בנימין אהב את אשתו, אך הרגיש שחייו אינם שלמים. הוא הצליח ליצור קשר עם מוטקה ועם אחותו ליבה. הוא התחיל לחשוב על עלייה, וכאשר מוטקה נסע לבקר אותו ב-1965, גמלה בלבו ההחלטה לעלות ארצה, ויהי מה. אשתו לא רצתה להתלוות אליו לישראל, ובנימין הגיע ארצה לבד. הוא נכנס לאולפן לעברית בחיפה. כעבור שנה החליט להצטרף לאחיו מוטקה ומשפחתו בכפר בלום.

חייו בקבוץ לא היו קלים, אך בנימין רצה מאוד להיות חלק מהמשפחה, בתוך חברה ובין ידידים. כאן הוא הרגיש את עצמו יהודי, ולאט לאט התקרב לבית הכנסת והיה בין הקבועים. בנימין רצה להשתתף בכל דבר והיה מוכן לקחת על עצמו תפקידים למען הציבור. הוא דאג לארגון טקסי ברית מילה וחתונות, וגם עזר במסיבות בר-מצווה. הוא רצה לפעול למען החברה, והרגיש שבזה הוא מטה שכם למען הכלל.

בנימין היה עובד חרוץ ואחראי, ותפס מקום חשוב בין העובדים בעלי המקצוע במפעל לוחות החשמל. היה אדם רחב-אופקים, והכיר הרבה מהספרות הקלאסית הרוסית והעולמית. היו לו דעות מקוריות, ידע בדיוק מה רצה להגיד, והקפיד על בחירת המילים הנכונות. הוא גם היה גאה בתרבות היהודית והמסורה העשירה של עם ישראל. הוא אהב את שפת התורה ושפת הנביאים, וביקש לקרוא את ההפטרה בבית הכנסת בשבתות לעיתים קרובות.

בנימין היה יהודי טוב, ורצה להיות חבר טוב ומסור בכפר בלום. הוא היה מחונן בחוש הומור מפותח, והיה מוכן תמיד להתפרץ בצחוק אדיר על בדיחה טובה. הוא גם היה שחקן וידע להעמיד פנים כך, שקשה לדעת אם הוא רציני או מבודח. הוא היה רגיש מאוד לכבודו העצמי, והיה נפגע כאשר הרגיש שחברים לא הבינו אותו נכון.

רוב ימיו הגורל התאכזר אליו, אך טוב שהוא הצליח למצוא את ביתו בקבוץ, בקרב המשפחה וידידים רבים, וידע רגעים של שמחה ואושר בתוך ביתו האמתי, בית כפר בלום.

יהי זכרו ברוך.

הדלקת נר זיכרון