כניסת חברים

שם פרטי
גיטל
תאריך לידה
4/12/1896
מקום לידה
פולין
תאריך פטירה
11/12/1980
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
מרדכי
אמו של יחיאל ששון

גיטל סוסביץ נולדה לבית וגנר בסטאשוב, פולניה (לא רחוק מקלץ) בחנוכה, 1896. כתוצאה מפוגרום נפטרה אימה של גיטל בגיל צעיר ואביה נפצע גם הוא. בתור בת בכורה נפל עליה עול גידול האחיות ושני האחים. למרות החינוך הדתי, המסורתי, כמקובל בשטטל, ולמרות התנגדות אביה, התחתנה גיטל עם מרדכי, בן כפר סמוך, שכבר אז התמרד נגד הממסד הדתי והיה פעיל בתנועת פועלי-ציון. בשנת 1921, כשנה לאחר הולדת הבכור, יחיאל, נאלץ מרדכי לעזוב את אירופה והיגר לארצות הברית. לאחר חמש שנים, במסע ייסורים שנמשך כחצי שנה, הצטרפה גיטל עם הבן אל מרדכי בשיקגו ושם הקימו את ביתם. למרות התהפוכות הכלכליות, היה ביתם בשיקגו מרכז רוחני וחברתי לפעילות ציונית-סוציאליסטית ויהודית.

הילדים חונכו ברוח זאת. בשקט ובצנעה ידעה גיטל לטפח את חיי המשפחה במצבים כלכליים קשים, כך שהמצוקה כלל לא השפיעה לרעה על הילדים.

ב-1954 עלו גיטל ומרדכי ארצה בעקבות הבנים והצטרפו לשרה ואסף בקבוצת גבע. אחרי חצי שנה הקימו להם בית ברמת-חן שבמהירות הפך למרכז המשפחה ופעילות חברתית. בעלה של גיטל, מרדכי, היה מהמייסדים והמנהיגים של ארגון העולים המבוגרים מ"תנועת פועלי ציון" בארצות הברית, "קלוב הפארבאנד" על שם המלון בתל-אביב.

גיטל, כדרכה, המשיכה לטפח יחסים חמים ולבביים עם הנכדים שהרבו להתארח בביתם, לתקופות קצרות וארוכות. שנים אלו היו המאושרות בחייה, עד שבעלה מרדכי נהרג בתאונה קטלנית בשנת 1967. ובכל זאת גיטל האמיצה נאבקה להישאר עצמאית, והמשיכה להחזיק בית פתוח ברמת-חן למשפחה המפוזרת בארץ.

ב-1976, בגיל 80, כשאבד מאור עיניה, נאלצה גיטל לעזוב את ביתה ברמת-חן ואז החליטה לחלק את שנותיה האחרונות בין הילדים בגבע, בכפר בלום ובאורות, ובכל מקום ידעה לקשור קשרים אנושיים וחמים עם האנשים שסבבו אותה.

בשלוש השנים האחרונות בחייה עברה לחיות עם המשפחה בכפר בלום. למרות הראיה הלקויה ובעיות בריאות אחרות היו אלה שנים מאושרות. כדרכה תמיד הצליחה לקשור את הנכדים והנינים ברגשי כבוד הדדי ואהבה. הכירה את כל החברים וההורים בקיבוץ והייתה מעוניינת בכל. כאשר הייתה בריאה, הייתה גם שמה לעצמה משימות מיוחדות – להושיט עזרה נפשית לעמיתים בין ההורים. ואשר לעצמה – אף פעם לא התלוננה, ועד לנשימה האחרונה הפגינה את התכונות האופייניות לה – אומץ לב, התחשבות בזולת וצניעות.

יהי זכרה ברוך.

 

 

 

 

גיטל  ז"ל

בת מרדכי ואידה וגנר

אמו של יחיאל ששון

נולדה: 4 דצמבר 1896

נפטרה: 11 דצמבר 1980

גיטל ססוביץ נולדה לבית וגנר בסטאשוב, פולניה (לא רחוק מקלץ) בחנוכה, 1896. כתוצאה מפוגרום נפטרה אימה של גיטל בגיל צעיר ואביה נפצע גם הוא. בתור בת בכורה נפל עליה עול גידול האחיות ושני האחים. למרות החינוך הדתי, המסורתי, כמקובל בשטטל, ולמרות התנגדות אביה, התחתנה גיטל עם מרדכי, בן כפר סמוך, שכבר אז התמרד נגד הממסד הדתי והיה פעיל בתנועת פועלי-ציון. בשנת 1921, כשנה לאחר הולדת הבכור, יחיאל, נאלץ מרדכי לעזוב את אירופה והיגר לארצות הברית. לאחר חמש שנים, במסע ייסורים שנמשך כחצי שנה, הצטרפה גיטל עם הבן אל מרדכי בשיקגו ושם הקימו את ביתם. למרות התהפוכות הכלכליות, היה ביתם בשיקגו מרכז רוחני וחברתי לפעילות ציונית-סוציאליסטית ויהודית.

הילדים חונכו ברוח זאת. בשקט ובצנעה ידעה גיטל לטפח את חיי המשפחה במצבים כלכליים קשים, כך שהמצוקה כלל לא השפיעה לרעה על הילדים.

ב-1954 עלו גיטל ומרדכי ארצה בעקבות הבנים והצטרפו לשרה ואסף בקבוצת גבע. אחרי חצי שנה הקימו להם בית ברמת-חן שבמהירות הפך למרכז המשפחה ופעילות חברתית. בעלה של גיטל, מרדכי, היה מהמייסדים והמנהיגים של ארגון העולים המבוגרים מ"תנועת פועלי ציון" בארצות הברית, "קלוב הפארבאנד" על שם המלון בתל-אביב.

גיטל, כדרכה, המשיכה לטפח יחסים חמים ולבביים עם הנכדים שהרבו להתארח בביתם, לתקופות קצרות וארוכות. שנים אלו היו המאושרות בחייה, עד שבעלה מרדכי נהרג בתאונה קטלנית בשנת 1967. ובכל זאת גיטל האמיצה נאבקה להישאר עצמאית, והמשיכה להחזיק בית פתוח ברמת-חן למשפחה המפוזרת בארץ.

ב-1976, בגיל 80, כשאבד מאור עיניה, נאלצה גיטל לעזוב את ביתה ברמת-חן ואז החליטה לחלק את שנותיה האחרונות בין הילדים בגבע, בכפר בלום ובאורות, ובכל מקום ידעה לקשור קשרים אנושיים וחמים עם האנשים שסבבו אותה.

בשלוש השנים האחרונות בחייה עברה לחיות עם המשפחה בכפר בלום. למרות הראיה הלקויה ובעיות בריאות אחרות היו אלה שנים מאושרות. כדרכה תמיד הצליחה לקשור את הנכדים והנינים ברגשי כבוד הדדי ואהבה. הכירה את כל החברים וההורים בקיבוץ והייתה מעוניינת בכל. כאשר הייתה בריאה, הייתה גם שמה לעצמה משימות מיוחדות – להושיט עזרה נפשית לעמיתים בין ההורים. ואשר לעצמה – אף פעם לא התלוננה, ועד לנשימה האחרונה הפגינה את התכונות האופייניות לה – אומץ לב, התחשבות בזולת וצניעות.

יהי זכרה ברוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדלקת נר זיכרון