כניסת חברים

שם פרטי
זלדה
תאריך לידה
20/9/1918
מקום לידה
לטביה
תאריך פטירה
10/8/2014
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
ירחמיאל

 


זלדה נולדה ב 1918 בלטביה, והייתה הצעירה מבין שמונת ילדי משפחת פונורוב. היא הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" והפכה ציונית נלהבת, כשהתנועה הייתה מרכז חייה.

ב 1939 הפליגה באניית המעפילים "קולורדו"  לישראל, ואתה מספר חברים שהגיעו גם הם לכפר בלום. האנייה נתפסה והעולים נשלחו להסגר במחנה עתלית למשך כחודש ימים. עם השחרור מהמחנה נשלחה במצוות התנועה לגרעין האנגלו-בלטי, ששהה בבנימינה. לאחר פרק זמן נשלחה לעבוד במטולה, והייתה שותפה לפנטזיה של נתן כהן הגולה, להקים קיבוץ בעמק החולה. ממטולה נשלחה לגבעת שוורץ עם חבורה של גברים, כיבסה ובישלה עבורם. את ירחמיאל, שהכירה הכרות שטחית עוד בלטביה, פגשה שוב בבנימינה, ועל הגבעה התחתנו ("על אבטיח וקפה", כפי שסיפרה פעם).

בקיבוץ הייתה בתחילתו אקונומית, ואחר כך מטפלת בתינוקות ופעוטים, והמטפלת המיתולוגית של 4 חברות נוער, ששהו והתחנכו בקיבוץ. הפרק הבא בחייה היה 18 שנים של עבודה במרפאה. אף שלא למדה את מקצוע האחות באופן פורמלי, הייתה מומחית גדולה לבעיות העור, פצעים וחבישות, והייתה דמות דומיננטית במרפאה. משם עברה לרכז ולעבוד במכון הקוסמטיקה והפדיקור, רקחה קרמים ומשחות לטובת הציבור, ונשארה שם עד גיל 80!. זלדה לקחה חלק בוועדות השונות של הקיבוץ של פעם: ו. חברה, בריאות, קשישים, כח אדם.

כשפרשה סוף סוף לגמלאות, נסעה לתל חי ושם למדה מלאכת יד ורקמה, תולדות האמנות וספרות, והשתתפה בשעורי התעמלות. לאחר ששברה את הרגל והשתקמה, הפסיקה לנסוע לתל חי והשתלבה במועדון "ידי זהב", שם סרגה להפליא גרבי תינוקות, ממש עד לחודשים האחרונים, אז החלה בריאותה להתדרדר, והיא נאלצה להישאר בבית.

אשה חרוצה, לא יודעת ולא יכולה לשבת בחוסר מעש – סורגת, רוקמת, אופה ומבשלת. החיים לא הקלו עם זלדה. היא שכלה את בנה התינוק בן ציון, שהיה הראשון להיקבר בבית הקברות שלנו. חשקה שפתיים וחזרה מיד אחרי קבורתו לעבודה, כי כך היה מקובל, והעבודה הייתה חשובה מכל. לפני 6 שנים הלך לעולמו אהוד, ז"ל, וקצת אחריו גם ירחמיאל, ז"ל, וגם אחותה חנה, ז"ל. סבתא של כל הנכדים והנינים – גם אם הם לא שלה ביולוגית – תמיד במאור פנים ובחיוך.

יהי זכרה ברוך!

הדלקת נר זיכרון