כניסת חברים

שם פרטי
אלי (אליקו)
תאריך לידה
10/5/1971
מקום לידה
ירושלים
תאריך פטירה
21/12/2000
מקום פטירה
מודיעין
בן/בת זוג
רותם
בן בתיה ודוד
נהרג בפעולת איבה בכ"ד בכסלו תשס"א, 21.12.2000
בן 29 במותו
מקום הפיגוע: כביש 443
הובא למנוחת עולמים בירושלים - הר המנוחות


הותיר אישה, בן, אב ושני אחים.


סיפור חייו:


אלי, בן בתיה ודוד, נולד בירושלים בט"ו באייר תשל"א (10.5.1971). אחיהם של ניר ואורי, למד בבית הספר היסודי "לוריא" בירושלים.

אימו של אלי נפטרה בהיותו בן תשע כתוצאה ממחלת הסרטן. כעבור שנה נשלח עם שני אחיו לפנימייה החקלאית "בן שמן", שם גדל והתחנך עד לגיוסו לצה"ל. הפנימייה הייתה עבורו בית לכל דבר; הוא היה אהוב על התלמידים ועל המורים כאחד ולימים התמיד לשמור על קשר עם המקום. מיומו הראשון נודע כטיפוס המנהיג אחרים, חברמן אמיתי, חייכן ואופטימי, אשר תמיד עזר לחלשים בענווה ובמזג טוב.

אלי התגייס לצבא, שירת ב"גולני" והיה סמל מחלקה. כבכל מקום, אף בצבא היה אהוב על חבריו ומפקדיו כאחד. הוא נודע כחייל אחראי ורציני. בצבא ניתן לו הכינוי "אליקו", אשר ליווה אותו מאז.

אלי התעניין בתחומים רבים, החל במכוניות ובספורט, דרך פוליטיקה, וכלה במורשת ארץ ישראל. כן היה חבר בתנועה לאיכות השלטון. המצב הקשה בארץ השפיע עליו לרעה אך הוא לא הפסיק להאמין ולרצות בדרך השלום ובדרך ההידברות לשלום. אלי היה אדם שלמרות ילדותו הקשה גדל להיות אדם שמח ואופטימי. הוא היה אהוב על סובביו והשאיר את חותמו בלב רבים.

במיוחד אהב מוזיקה עברית. הוא הרבה להאזין לשיריהם של אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, אריק לביא, אתי אנקרי ועוד – אך הזמר האהוב עליו מכולם היה שלמה ארצי. שיריו ליוו את אלי כל חייו, ורבים זיהו אותו בשירים ונזכרו בו, בכל פעם ששיר זה או אחר של ארצי הושמע.

אלי נישא לרותם (לבית ולר) בהיותו בן 25. השניים הכירו עוד בימי הצבא. תחילה התגוררו בירושלים ואחר עקרו למודיעין, שם ביקשו לבנות את ביתם ולהקים משפחה.

בשנת 1996 החל אלי לעבוד בירושלים, כמורה לנהיגה בבית הספר "נתיבים". במהרה קנה לו שם ורבים ביקשו ללמוד אצלו. הוא היה אהוב על תלמידיו, שלא פעם ראו בו מורה לחיים, אדם שניתן לסמוך עליו ולהתייעץ עמו בעניינים שונים. רבים נהגו להעניק לו בתום לימודיהם מתנות פרידה והוקרה, וכיוון שהכירוהו וידעו על אהבתו למוזיקה נתנו לו בדרך-כלל דיסק. עם רבים שמר על קשרי ידידות.

בחודש אוגוסט 2000 נולד לאלי בנו היחיד. הזוג הצעיר זיהה בתינוק מאפיינים מיוחדים של שקט ושלווה (בדומה לאלי) והחליטו לקרוא לו נועם. אלי היה המאושר באדם וסיפר על תחושות מיוחדות, חדשות, בחוויית ההורות. מדי ערב מיהר לביתו כדי לשוב לשחק ולשוחח עם בנו בשפתם המשותפת.

בערב חמישי כ"ד בכסלו תשס"א (21.12.2000) אמורים היו אלי ומשפחתו לנסוע לביקור אצל הוריה של רותם בכפר בלום. רותם והבן נועם חיכו לאלי בביתם במודיעין. אלי יצא מירושלים בשעה 20:00, לאחר שסיים את הוראת השיעור האחרון ליום זה. הוא נסע בכביש 443, שאז טרם נחשב למסוכן. בשעה 20:20, מעט אחרי גבעת זאב, נפתחה לפתע על מכוניתו של אלי אש ממארב של מחבלים פלסטינאים. ברכב פגעו 26 כדורים, שחלקם חדרו למכונית ופגעו בגבו של אלי. הוא נהרג במקום.

בן 29 במותו. אלי הותיר אישה ובן, אב ואחים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. על קברו נחקקו שורות משיר של שלמה ארצי: "מהן המילים אם לא לזכור / אתמול ועוד אתמול / הזמן שיעבור איתך / תמיד הולכת לפניך שתיקתך".

פנימיית "בן שמן" בה למד אלי, וכן תלמידים שלמדו אצלו נהיגה, הוציאו אסופת דברים לזכרו.

יהי זכרו ברוך.

דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי לזכר האזרחים חללי פעולות איבה
הדלקת נר זיכרון