כניסת חברים

שם פרטי
כורי נתנאל
תאריך לידה
15/7/1991
מקום לידה
כפר בלום
תאריך פטירה
20/1/2010
מקום פטירה
כפר בלום


בן אליז ומרווין

בן 19 בנופלו


הותיר: הורים, אח קול

כורי נולד בכפר בלום בתאריך 15.7.91 ד' באב תשנ"א, והתחנך בבתי הספר האזוריים "הגומא" ו"עמק החולה" עד סיומו בהצלחה בכיתה י"ב במגמת קולנוע. על כל מכשול בדרך ידע כורי להתגבר בצורה הטובה והחיובית ביותר.
התבוננות מיוחדת זו על החיים באה לידי ביטוי גם ביכולת הצילום המקצועית והרגישה שלו, כאשר עשה את סרט הגמר "זמן שאול", שזה במקום השני בתחרות ארצית.
כשאומרים כורי חושבים על רגישות מיוחדת במינה, בגרות, חבר אמיתי ותלתלים בשיער כמובן.
חושבים על כורי השקט, שבפנים מסתתרות להן כל המחשבות והרצונות, חושבים על כורי השחקן, הצלם, הרקדן, הספורטאי, על אומנויות הלחימה. על הנוכחות המרשימה ועל כל העדינות האופיינית והנעימה שאותה מקרין לסביבה.
בנובמבר 2009 התגייס כורי לשורת הלוחמים של אחת מהטובות ביחידות צה"ל – יחידת "דובדבן".
כורי היה אדם חזק, גדול, חדור מוטיבציה, שואף למצוינות ולוחם בכל רמ"ח איבריו.
כחודש לאחר גיוסו חלה כורי ובמשך חודש ימים נלחם בגבורה רבה מול אויב אכזר – החיידק שלא יכל עליו.
בפלוגה ממשיכים עם האמירה הקבועה של כורי – "תהיה חזק".
זוהי צוואתו לחבריו בצבא, לחבריו באשר הם ולנו משפחתו.
כורי נקטף בטרם עת. אוצר יקר להוריו אליז ומרוין ואח אהוב לקול.
בכך נגדעו חיים שלמים של עשייה מרובה, חיוך, אור ותקווה.
כורי – כשמך כן אתה: מרכז, ליבה. הליבה הזו תהיה איתנו ובליבנו לעד.
נסיך יקר, אוהבים ומתגעגעים כל יום – כל היום.

מתוך האתר של יחידת דובדבן

שיר שנכתב על ידי אמא:

על אותו השביל
נסיך קטן שלנו
צעדת עת צעדיך הראשונים
יד ביד הלכנו יחד שוב ושוב
 
על אותו השביל
טיילת עם אבא ואחיך
הלוך וחזור
כשאתה קורא לקול תול.
 
על אותו השביל
רכבת בפעם הראשונה
ואנחנו שומרים עלייך,
אוחזים חזק
שחלילה לא תפגע
 
על אותו השביל
בצומת נהגת להיפגש עם חברייך
לקשקש ולצחקק.
 
על אותו השביל
נהגת לבקר אותי
תמיד בביישנות, רק לא להפריע
(תמיד שואל "אימא את עסוקה"?)
 
על אותו השביל
יצאה כל המשפחה
לאירועים, חגים, מסיבות ומופעים.
 
על אותו השביל
העונות התחלפו
הצבעים השתנו
והשנים חלפו.
 
על אותו השביל
עשית את דרכיך לתיכון
יום יום
עם עצירות, בדיחות ושיחות
ואני מפצירה
"כבר מאוחר, תזדרזו"
 
על אותו השביל
חזרת הביתה עם חברייך
להרביץ ארוחה.
 
 
 
 
על אותו השביל
ניצב לפני גבר
נאה ומהודר
מוכן ומזומן לנשף המהולל
וכמובן כבר מאוחר.
 
על אותו השביל
הגעת לעבודה, בחופשים ובחגים
יושב על הקלאבקר
ובשרשרת שעל צווארך אוחז
ואני מביטה בך
ורואה כמה התבגרת
וכולי מלאה גאווה.
 
על אותו השביל
צעקת לי אמא!
כשאתה ממרחק ממני
ואז צוחק ואומר "ידעתי שאת לא מזהה"
(זה בגלל העיניים)
ומתקרב ונותן נשיקה.
 
על אותו השביל
אני פוסעת יום יום
ולא מוצאת מנוחה
מתגעגעת לאותם ימים ורגעים
ואולי אולי בכל זאת תפתיע ותופיע
ולו רק לשבריר של שנייה.
       
                        אוהבת כל כך
                             אימא
 
הדלקת נר זיכרון