כניסת חברים

שם פרטי
בבה
שם משפחה קודם
לוין
תאריך לידה
22/2/1917
מקום לידה
ריגה, לטביה
תאריך פטירה
24/4/2007
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
נחמיה
בבה נולדה למינה לבית כרום ולאברהם לוין ביום 22 בפברואר 1917 בריגה, בירת לטביה. לבבה היו שני אחים - יהודה ושמעון, ושתי אחיות - סוניה והילדה. כאשר הייתה בבה בת עשר עברה משפחתה לדבינסק, הנקראת היום דאוגהפילס. גם אם הוריה לא היו דתיים, הם הקפידו לשמור בביתם על קיום החגים והמסורות היהודיות. בנוסף הם שמרו על קשרים חזקים עם כל ענפי המשפחה המסועפת, ובביתם רבו המבקרים - קרובי משפחה וידידים. מינה, אמה של בבה היתה אשה ציונית, שדאגה לחינוך הציוני של בבה. הוריה יחד עם כל אחיה ואחיותיה ועם בני הזוג של שמעון וסוניה ועם שמאול, בנה של סוניה, כולם נרצחו על-ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. 
בבה למדה בבית ספר יסודי עברי בדבינסק, לטביה וסיימה את הלימודים התיכוניים, כולל עמידה בבחינות הבגרות, בגמנסיה עברית בדבינסק. תעודת הבגרות בה זכתה עם סיום לימודיה בגימנסיה הייתה כתובה בעברית. 
בהיותה תלמידה הצטרפה לתנועת נוער ציונית סוציאליסטית בשם 'השומר הצעיר - נצ"ח' (נוער צופי חלוצי). בתנועה היא התחנכה, וכראש קבוצה גם חינכה נערים ונערות צעירים ממנה להגשמה עצמית כחלוצים וכחברי קיבוצים בארץ ישראל.
לאחר סיום לימודיה התיכוניים יצאה בבה להכשרה חקלאית בחווה לקראת עלייתה לארץ ישראל. בחווה, ''בלטה מויז'ה'', שבלטביה שהתה בבה מיום 7/07/1934 ועד יום 5/11/1935, ימים שבהם התנסתה בעבודה חקלאית, בלימוד ניהול משק בית ובשיפור שליטתה בשפה העברית. 
את זמן ההמתנה לקבלת סרטפיקט (רשיון עליה לארץ ישראל מטעם השלטונות הבריטים שם) ניצלה בבה ללימודים במכון פדגוגי למורות וגננות, שבריגה. 
לבסוף קיצרה בבה את זמן ההמתנה לסרטיפיקט על-ידי שהתחתנה בנשואים פיקטיביים לאח של חברתה, שהיה כבר תושב ארץ-ישראל והגיע לביקור משפחתי בלטביה. וכך עלתה בבה לארץ ב-20/12/1937.
בארץ-ישראל התאחדה בבה עם חבריה לתנועת הנוער, שהקדימו אותה בארץ ושהו באותה העת בחצר כנרת יחד עם חברי "קיבוץ בתלם" - מי שייסדו את קיבוץ עין-גב, שלגדות הכנרת. בעקבות החלטת התנועה על הקמת קבוצת הכשרה של חברי התנועה מאנגליה ומארצות הבלטיות בקיבוץ אפיקים, עברה לשם בבה עם כמה מחבריה מעין-גב ב-3/09/1938. 

כאשר חילקו חברי הגרעין האנגלו-בלטי ביניהם את התפקידים שהם ימלאו ברבות הימים בקיבוצם העצמאי, התנדבה בבה להכשיר את עצמה להיות האקונומית של הקיבוץ בעתיד. ואמנם את ימי השהייה באפיקים היא ניצלה ללימוד התפקיד שאותו התנדבה למלא.
בנובמבר 1939 עברה בבה עם הגרעין האנגלו-בלטי לבנימינה, שם החל הגרעין את התנהלותו העצמאית כקיבוץ. בבה הקימה בבנימינה את המטבח וחדר האוכל הראשון של הקיבוץ האנגלו-בלטי. באותה שנה גם נישאה לבעלה הראשון ברוך (בורקה) יעקובסון שעמו הביאה לעולם את בנה בכורה דן.
לימים, במאי 1941 יצא בורקה יחד עם עוד 22 ממיטב לוחמי הפלמ"ח ועם קצין בריטי על סיפון הספינה "ארי הים" במטרה לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי, שהוחזקו על-ידי אנשי צרפת של וישי. הספינה לא הגיעה ליעדה ומעולם לא נודע גורל לוחמיה.
בקיבוץ הזמני בבנימינה נישאה בבה לבעלה השני - נחמיה לויתן (לימים לבנון) ולהם נולד בנה השני – יאיר.
בנובמבר 1944 הצטרפה בבה עם יתר חברות הקיבוץ וילדיהם לחברי הקיבוץ, שכבר עמלו על הקמת נקודת הקבע שלהם על גדות הירדן בעמק החולה – "כפר-בלום".
בסוף שנת 1946 בבה ושני בניה התאחדו עם נחמיה, שכבר שהה כשנה בלונדון בתור שליח בתנועת הנוער הציונית - "הבונים". לאחר פרוץ מלחמת השחרור, בשנת 1948 שבה בבה עם משפחתה לכפר-בלום.
בסיום מלחמת השחרור יצאה בבה ללימודים בסמינר הקיבוצים בתל-אביב, שם הוכשרה כגננת וכמורה בבתי ספר יסודיים. בימים ההם גם נולד בנה השלישי - אבינועם. בתום הכשרתה, היא החלה לעבוד כגננת בקיבוץ.
בשנת 1953 התלוותה בבה עם שלושת בניה לבעלה נחמיה, שיצא בשליחות המוסד לאירופה, במטרה לאתר דרכים ליצירת קשרים עם יהדות ברית-המועצות הנצורה מאחורי "מסך הברזל", ולחפש נתיבים לחילוץ יהודים משם. כחצי שנה שהתה המשפחה בסטוקהולם בירת שבדיה, ועם חידוש היחסים הדיפלומטים של מדינת ישראל עם ברית-המועצות היא עברה למוסקבה. במוסקבה, פרט לעבודתה כעקרת בית, סייעה בבה בעבודה בשגרירות ישראל, בעיקר, בהצפנה ובפענוח מברקים. בסתיו שנת 1956 גורשה משפחתה של בבה ועוד שתי משפחות מעובדי שגרירות ישראל במוסקבה, בשל הקשרים שיצרו עם יהודי בריה"מ. 
בשובה לכפר-בלום חזרה בבה לעסוק בחינוך כגננת וכמורה. אז גם נולד בנה הרביעי - גבריאל (גבי).
בשנים 1969-1965 שהתה בבה לצד בעלה נחמיה בוושינגטון, שם הוא שימש כשליח "בר", ומילא תפקיד של "ציר יועץ" בשגרירות ישראל.
בתום השליחות בוושינגטון עסקה בבה בהוראת עברית באולפן לעולים חדשים בכפר-בלום.
בשנותיה האחרונות היתה מיוזמי וממקימי מועדון המלאכה למבוגרים, שלימים נקרא בשם "ידי זהב".
במותה השאירה בבה ארבעה בנים, שנים עשר נכדים ועשרה נינים.
יהי זכרה ברוך.
הדלקת נר זיכרון