כניסת חברים

שם פרטי
דבורה
תאריך לידה
5/5/1916
מקום לידה
נובו-וילייקה, ליטא
תאריך פטירה
13/4/2011
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
זלמן

דבורה נולדה ב-5 במאי 1916 בליטא, בעיירה נובו-וילייקה בסמוך לווילנה, עיר שעברה מידי הפולנים לרוסים. תחת כיבוש הפולנים נערכו פרעות ביהודים. דבורה ואמה ברחו הרחק ככל האפשר מווילנה. והגיעו לעיר ילקובישקיס בדרום מערב ליטא. כך נותקו ממרבית בני משפחתם. ילקובישקיס הייתה עיירת מחוז קטנה בדרום מערב ליטא שמנתה 18,000 תושבים, מהם כ-3,400 יהודים. היו בה כל המוסדות העירוניים והאזוריים. התקיימו בה חיי תרבות עשירים, בתי חולים, בתי ספר תיכוניים וכו'. הקהילה היהודית שהייתה פעילה מאוד, נהנתה מאוטונומיה וניהלה את כל ענייניה. בעיר פעלו כל תנועות הנוער הציוניות.

לפני לידתה של דבורה ברח אביה מהצבא הרוסי לקנדה, ומאז לא נשמר הקשר עד גיל מאוחר מאוד. אמה עבדה קשה והעניקה לבתה השכלה רחבה, ידע בשפות וכבוד רב להחלטותיה. מאוחר יותר הניחה לה לצאת להכשרה וגם לעלות לארץ. בהמשך נרצחה אמה על ידי הנאצים ועוזריהם הליטאים יחד עם כל יהדות ווילקובישקי וליטא בכלל.

בגיל 16 הצטרפה לתנועת הנוער נצ"ח, הייתה פעילה מאוד, עסקה בהדרכה, ומילאה תפקידים רבים וחשובים בהנהלת הקינים השונים בהם פעלה. בגיל 18 יצאה להכשרה. החיים בהכשרה היו קשים. לאחר 3 שנים קיבלה היתר עלייה בתור סטודנטית לחקלאות ועלתה ארצה באנייה "גלילאה" היישר אל משק הפועלות של חנה צ'יזיק. שם גילו את כישרונה בציור ושלחו אותה ללמוד במכון של צבי אבני. בסיום שנת "הסטודנטית לחקלאות" במשק הפועלות, הצטרפה לקבוץ האנגלו-בלטי בבנימינה. שם הכירה את זלמן. במשך הזמן הקימו משפחה ונולדו להם שני ילדים, מרים וישראל.

דבורה הייתה מטפלת תינוקות במשך שנה בתנאים קשים ביותר, ואז עברה לעבוד במתפרת הילדים. לדבורה היו ידי זהב – היא ציירה, פיסלה בקרמיקה, ועסקה בעבודות שיד שונות. היא הייתה סמל של מחזור חומרים, ולא זרקה כלום.

לפני כ-30 שנה, התגלתה אצלה מחלת סרטן בקיבה, הרופאים נאלצו להסיר בניתוח את הקיבה. מאז נאלצה לאכול כמויות קטנות כמו תינוק, כל כמה שעות ונחשבה לדברי הרופאים לנס רפואי. לפני 18 שנים נפטר זלמן בעלה. דבורה נשברה ורצתה להצטרף אליו. היא נאחזה בחיים בזכות ששת נכדיה והנינים שהחלו להגיע. היא אהבה אותם בכל לבה, והם השיבו לה אהבה רבה.

לפני 9 שנים, שברה את צוואר הירך, השתקמה וחזרה להליכה.

בריאותה הלכה והתרופפה, והיא נאלצה לעבור לבית כסיף – בו חייתה עד יומה האחרון.

יהי זכרה ברוך.

הדלקת נר זיכרון