כניסת חברים

שם פרטי
נחמיה
שם משפחה קודם
לויתן
תאריך לידה
23/3/1915
מקום לידה
רוינה, לטביה
תאריך פטירה
2/9/2003
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
בבה
נחמיה שייך לדור הנפילים שהקים את מדינת ישראל. כל מי ששייך לדור הזה עזב בית, משפחה וחברים, כדי להגשים אידיאל נשגב, להקים בית חלוצי סוציאליסטי בארץ ישראל.
בדור ענקים זה התבלט נחמיה כמנהיג וכאיש מעשה, שהוביל להשגתם של יעדים לאומיים תוך הקרבה אישית.
 
נחמיה לבנון – לויתן -  נולד בעיירה רוינה שבלטביה. אמו הייתה בתו של הרב גבריאל איליון, שנחשב לרב נאור, וכל ילדיו זכו להשכלה גבוהה. את האב, יוסף בן אליעזר לויתן, לא הספיק נחמיה להכיר כלל, כי בהיותו פעוט נלקח למלחמה ממנה לא שב. מאוחר יותר נודע לנחמיה על פעילותו המהפכנית של האב בתקופת הצאר. 

בהיותו ילד קטן עזבו הוא, אמו ואחותו, יחד עם קרובי משפחה נוספים לעיר פרם במבואות הרי אורל, שם חיו במצוקה בתקופת המהפכה  ומלחמת האזרחים ברוסיה. משם עברה המשפחה לפטרוגרד ללא קרובי משפחה אחרים, כי שם הובטחה לאם עזרה מהשלטונות הקומוניסטים. גם כאן חיו במצוקה. 

במהלך מלחמת העולם הראשונה , המהפכה ומלחמת האזרחים היטלטל עם משפחתו לפטרוגרד  ולטאלין בירת אסטוניה, שם הצטרף לתנועת נצ"ח, והיה ממנהיגיה הבולטים. נחמיה עלה לארץ, לקיבוץ אפיקים ולקבוץ האנגלו בלטי.. כשעבר הקבוץ האנגלו-בלטי לגבעת הפועל בבנימינה,  היה נחמיה בין ראשי המאבק עם איכרי בנימינה וזיכרון יעקב, שהעסיקו ערבים, על הזכות לעבודה עברית.

בשל הגליית נתן כהן למטולה יצאה קבוצת חברים לעבוד במלון "שלג הלבנון". ממטולה עברה קבוצת חברים לעבוד בגבעת שוורץ. לאחר מאבק עיקש שניהל נחמיה במוסדות המיישבים, קיבל הקבוץ את השטחים עליהם הוקם קבוץ כפר-בלום. (אנשי כפר סאלד לא סולחים על כך עד היום).

אחרי מלחמת העולם השנייה יצא נחמיה עם משפחתו, כשליח לתנועת "הבונים" בבריטניה. המשפחה שבה לארץ במלחמת השחרור, בערב פינוי הילדים לבנימינה.

בשלהי 1952 , כשהוא מרכז המשק, נשוי לבבה ואב לדן, יאיר ואבינועם (גבריאל ייוולד מאוחר יותר) הוא נקרא לחולון, לפגישה ששינתה את חייו. בפגישה דנו איסר הראל, ראש המוסד, ושאול אביגור, לשעבר ראש המוסד לעלייה ב', באפשרות לפעל למען יהודי ברה"מ, שהקשר עמם נותק עם הורדת מסך הברזל על ידי סטאלין. היות ולא היו קשרים דיפלומטיים עם ברה"מ, צריך היה נחמיה למצוא (להמציא) דרכים לפעולה מארץ אחרת, ונחמיה, עם משפחתו, יצא לשוודיה, כדי לחפש דרך למצוא קשר עם חברי התנועה לשעבר, שהקשר עימם נותק בסיום המלחמה. כאשר הוקמה שגרירות ישראל ברוסיה, הוטל על נחמיה לצאת למוסקבה. הוא הגיע לשגרירות במוסקבה כנספח חקלאי, אך בעצם היה נציגו של ארגון "נתיב",  והחל לקשור קשרים עם היהודים. הקשרים היו נגד החוק במדינה והיוו סכנה ליהודים שעלולים היו להיתפס בקשרים עם "סוכני מדינה זרה".  אנשי הק-ג-ב עקבו אחריו כל הזמן, והיה הכרח להתנהל בסודיות ובדרכים עקיפות, כדי להגיע אל היהודים בכל קצווי המדינה. נערכו פגישות מרגשות ביותר עם יהודים, שחששו שלא יוכלו יותר לקיים קשרים עם יהודים ועם מדינת ישראל. חלק מהפגישות התקיימו בבית הכנסת במוסקבה, וחלקן בבתים פרטיים. ביולי 1955  הפתיעוהו אנשי הק.ג.ב בעת פגישה חשאית עם יהודים במוסקבה. היהודים שנכחו בפגישה נאסרו,  והוא אולץ לעזוב בבהילות את ברה"מ. 

נחמיה חזר לפעילותו האינטנסיבית בקיבוץ. ושימש לחילופין כמרכז משק בקבוץ ובשרות "נתיב".

ב-1965 הגיע לואשינגטון ושם, במשך ארבע שנים, הניח את התשתית לפעולה הנמרצת של הארגונים היהודיים למען יהודי בריה"מ. בינואר 1970 התמנה לעמוד בראש "נתיב" ופעל להקמת "הוועידה העולמית למען יהודי בריה"מ", תוך הצנעת חלקה של ישראל. הוא נאבק בנשירה ופעל לגיוס תמיכה בתיקון ג'קסון, שהתנה הטבות סחר לבריה"מ בשיפור יחסה ליהודים. 

בשנת 1990 החלה העלייה היהודית העצומה מברה"מ שהתפוררה. תוך עשר שנים עלו לישראל כמיליון יהודים, ששינו כליל את פני מדינת ישראל. עלייה זו  היא העדות האמיתית להשפעתה של פעילותו של נחמיה למען יצירת קשר עם היהודים בברה"מ, ושמירה על תקוותם וקשריהם עם העם בישראל.

. ב-1995 הצליח להיפגש עם מנהיג ברית המועצות לשעבר, מיכאיל גורבצ'וב, אשר הודה בפניו כי היה לו קשה להניח ליהודים לצאת, אך באווירה הבינלאומית שנוצרה - לא הייתה לו ברירה.

כאשר פרש לכפר בלום, עבד בבית ההארחה וכתב את זיכרונותיו. ביניהם התפרסמו ספריו: "הקוד נתיב" בהוצאת "עם עובד", בו סיפר על פעולתו למען יהדות ברית המועצות, ו "הדרך אל גדות הירדן" – המתאר את דרכו של נחמיה אל התנועה והקיבוץ, ואת שנותיו הראשונות של הקיבוץ.

יחד עם פעילותו החשובה הזאת, שנמשכה עשרות שנים, הכרנו את נחמיה כאיש משפחה מסור לבבה, הילדים ומשפחותיהם. הוא היה שותף בשמחה ובעצב, מתעניין במעשיו של כל אחד, ותורם מעצותיו, ניסיונו ומרצו.
אשרינו שזכינו לחיות במחיצתו.

יהי זכרו ברוך.
הדלקת נר זיכרון