כניסת חברים

שם פרטי
שרה
שם משפחה קודם
לדון
תאריך לידה
15/7/1916
מקום לידה
שבקשנה, ליטא
תאריך פטירה
12/2/2010
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
זבולון
נולדה בעיירה שבקשנה בדרום ליטא ב- 15.7.1916 להוריה מלכה ודב לדון. במשפחה היו 6 ילדים. שרה הייתה הרביעית.  שרה למדה בבית הספר הליטאי וסיימה אותו בהצלחה רבה, וכך היה גם בבית הספר התיכון. בשנים אלה עסקה במעשי צדקה רבים. עיסוק שליווה אותה כל חייה. כבר בגיל 14.5 סייעה בהכנת החתונות של הבחורות העניות בעיירה, אספה כסף למען אלמנה ויתומים והייתה מביאה להם חלה לשבת. היא הייתה נערה עליזה והשתתפה, ברשות הוריה, במסיבות ריקודים שערכו צעירי העיירה וכפרי הסביבה בערבי יום ראשון.
בהיותה בת 19 החליטה לעלות כחלוצה לארץ-ישראל. כדי להכשירה למקצוע בארץ היא למדה סריגה. ב-1935, כחניכת תנועת הנוער "השומר הצעיר", הצטרפה לחוות הכשרה ליד העיירה וורנה, לקראת עלייתה לארץ. כדי להכשיר את חניכי התנועה לחיי קיבוץ פעלה החווה כקיבוץ קטן. למרות שאמא לא הייתה רגילה לעבודה פיזית קשה, היא עבדה בחווה בגן הירק. בחורף 1936, כאחת מחברות תנועת "השומר הצעיר", עברה שרה לעיר אוקמרגה. לצורך פרנסה ייצרה מחברות בשעות הבוקר עם חברה נוספת מהתנועה, ובשעות אחר הצהרים הדריכה ילדים וסייעה להם בהכנת שעורי הבית. 
ב-1937 הועברה, על ידי הנהגת התנועה, לקובנה שם עבדה שעות רבות בסריגה והרוויחה כסף רב. בקובנה הכירה את זבולון שור, שחיזר אחריה עד שנעתרה. הם נישאו ב 1938, ויחד עלו לארץ, לכנרת. בקבוצת כנרת שהתה אמא עם חלק מחברי הגרעין האנגלו-בלטי שהגיעו מליטא ואנגליה, כשחברי הגרעין מלטביה ואסטוניה שהו באותה עת בקיבוץ אפיקים. ב- 22.2.1939 נולדה בבנימינה הבת הבכורה – עדנה. 
קיבוץ כפר בלום הוקם ב-1943 ושרה עבדה בעבודות שונות. אסתר נולדה ב-25.2.1945 ולאחר שאמא שבה לעבודה היא החליטה לעבוד בעבודה אחת בלבד. היא רצתה לעבוד כמטפלת תינוקות והכניסה מזרונים לבית התינוקות, מאחר ועד אז היה מקובל להשכיב את התינוקות על דיקט מכוסה עם שמיכה בחורף וסדין בקיץ. ב-11.6.1953 נולדו התאומים דובי ואלי, שנקראו על שם האבות של אמה (דב) ואבא של זבולון (אליהו).
ב-1955, למדה קוסמטיקה ועבדה בכך 4 שנים, עד שהחלה לעבוד כעוזרת לרופא שיניים. את לימודיה רכשה בבית החולים הדסה בירושלים. ב-1959 נפתחה בכפר בלום מרפאת שיניים של הקיבוץ שבה עבד רופא שיניים באופן קבוע וכ-11 שנים לאחר מכן התמחתה בתיקון פרוטזות, וסייעה רבות לחברי הקיבוץ בתחום זה. כמו גם בתחום גהות השן אותו למדה במשך שנתיים באוניברסיטת תל אביב, שהסמיכה אותה להדריך את ילדי הקיבוץ. 
במשך השנים המשפחה התרחבה וגדלה – נולדו נכדים ונינים, שאהבו אותה אהבה עזה והיוו עבורה מקור בלתי נדלה של שמחה ואושר. היא הייתה חלוצה אמיתית ואשת עבודה עד יומה האחרון. אהבה את החיים ואחזה בהם באומץ ובכוח פנימי שהיה חבוי בדמותה השקטה והצנועה.                             
יהי זכרה ברוך!
הדלקת נר זיכרון