כניסת חברים

שם פרטי
ימימה
תאריך לידה
28/9/1913
מקום לידה
ליבוי, לטביה
תאריך פטירה
2/1/1995
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
קלמן

ימימה נולדה בעיר ליבוי בלטביה. היא הייתה מוכשרת מאוד. המורים היו מוסרים לה את השיעור, והיא הייתה מסבירה לשאר התלמידים את הנלמד. בסיום הלימודים, בשנת 1937, הלכה להכשרה חקלאית על יד ריגה, שם נשארה ארבע שנים. ימימה הרשימה את כולם, כי ביום הראשון היא יצאה לשטח, מדדה ותכננה, ומיד ארגנה את כולם לשתול עגבניות וירקות אחרים. תוך זמן קצר הקימה משק למופת.

ימימה הייתה בחורה יפיפייה, וגם אשת חייל. אדם מאוד ישר ומסור, והצטיינה בכל העבודות. את הכול עשתה בשלמות ובדייקנות. היא הגיעה ארצה בעלייה ב' והצטרפה לגרעין האנגלו-בלטי בבנימינה ב-1940, שם גם נישאה לבחיר לבה, קלמן ריבק, אתו הקימה משפחה לתפארת. כאשר הגרעין עבר לכפר בלום, ימימה הייתה ממניחי היסוד של החקלאות והכלכלה של הקבוץ. ההתפתחות המשקית והפרנסה היו בראש דאגותיה, ותמיד בשילוב של המעשה בעבודה מפרכת בגן הירק ובגידול פרחים, ועם עפרון ביד כמכשיר חישוב הכדאיות.

ימימה הייתה אישה לוחמת. תמיד נלחמה עם רכזי המשק וסדרנו העבודה. תמיד רצתה יותר אנשים לעבודה ולא תמיד קבלה. עם ייבוש החולה, היא הצטרפה לחלוצי הניסיונות שם, וחלשה על גידול הפרחים למיניהם במשך השנים. ידי זהב היו לימימה: מציירת, תופרת, רוקמת וסורגת, גם מבשלת, והכל במקצועיות, ביסודיות ובכישרון מעשה.

אחרי כלות כוחותיה בחקלאות, ייסדה ימימה ענף חדש, שעדיין לא היה נפוץ בארץ.

חולצותיה בגזרה המיוחדת הפכו ללהיט והיו מבוקשות בהרבה מקומות. גם ה"טריקו" היה ענף מתפתח בארץ, ואצלנו היה מהראשונים.

במלחמת יום הכפורים נפל הבן, דודי ז"ל. זה היה אסון כבד לכל המשפחה, אשר ליווה אותה עד יום מותה. אך ימימה לא נכנעה, והמשיכה לסחוב בעול בכל נפשה. היא המשיכה לעבוד וגם דאגה לקלמן וטיפלה בו בבית במחלתו. אחרי פטירתו של קלמן, מצב בריאותה של ימימה הידרדר, ואחרי מחלה קשה, היא הלכה לעולמה.

יהי זכרה ברוך.

 

הדלקת נר זיכרון