כניסת חברים

שם פרטי
אלי
תאריך לידה
20/11/1922
מקום לידה
וינה, אוסטריה
תאריך פטירה
17/7/2009
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
יהודית
אלי נולד ב-20 לנובמבר 1922 בווינה שבאוסטריה, למאיר ורות פרסר. הוריו של מאיר היגרו לווינה מגליציה שבפולין. מאיר שרת בצבא האוסטרי ונלחם במלחמת העולם הראשונה. עם סיום המלחמה פגש את מריה, שנולדה ב-1902 כלא-יהודיה בעירה קטנה דרומית לווינה ובבגרותה עברה לווינה. הם התחתנו, מריה התגיירה ושינתה את שמה לרות. סבא מאיר היה חייט ועבד עם מעגלה לגיהוץ בגדים 
לזוג נולדו שני בנים: אלי ודולפי. אלי גדל בבית חילוני, אך שר במקהלת בית הכנסת.  
בנעוריו, היה אלי חבר בתנועת הנוער היהודית "תכלת-לבן נצ"ח", שמטרתה הייתה הגשמת הציונות ועליה לארץ. עם התחזקות השלטון הנאצי, אולץ לעזוב את בית הספר ואת מקום עבודתו, ולאחר פרעות "ליל-הבדולח", בנובמבר 1938 והוא בן 16, החליט לעזוב את אוסטריה ולעלות לפלסטינה. בתחילת 1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצטרף אלי לקבוצת נערים ונערות בני 16, מאוסטריה וצ'כוסלובקיה, שעלו לארץ דרך עליית-הנוער.
קבוצת הנערים ובה אלי, הפליגה באוניה מאיטליה לחיפה ובארץ הועברה להכשרה של שלוש שנים בקיבוץ אפיקים. באפיקים הם חילקו את יומם בין לימוד עברית ועבודה בשדות, כשבלילות התאמנו בהפעלת נשק בהסתר, כך התאקלמו מהר מאוד באורחות החיים של אותם ימים. 
ב-1942 עברה הקבוצה מאפיקים אל משק שוורץ בגבעת נעמה  ואלי, שהיה מומחה לאיתות, היה אחראי על המורס. בתקופה ההיא, בימי הקיץ, הגיעו לכפר בלום מחנות-עבודה של צעירים מהעיר. באחת הקבוצות הייתה גם יהודית.  המפגש הוביל לחתונה ו-4 ילדים.
אלי עבד כטרקטוריסט, בשדות הקיבוץ המרוחקים ליד באר-שבע, היה נהג הבית עם הטנדר של הקיבוץ, וכן נהג גם על המשאית של הקיבוץ. במלחמת השחרור, עקב בקיאותו במורס, שירת בצבא בחיל-הקשר. אחרי הצבא עבד כנהג בקואופרטיב ג"ע ולאחר כמה שנים כנהג עבד כמכונאי. לבסוף, חזר לקואופרטיב בתור מחסנאי לחלקי חילוף למכוניות. לאחר כמה שנים עבר לעבוד בחברת "המשביר המרכזי" סניף קריית שמונה. 
אהבת אלי למוזיקה ולאופרה נמשכה תמיד. הובי נוסף היה פתירת תשבצים.  
מאז שיצא לפנסיה, חזר אלי לעבוד בקיבוץ והתחיל לעבוד בגלקון, בקו היצור. ערך העבודה היה טבוע חזק באלי וגם בשנותיו האחרונות, כשהיה מאוד חולה, הקפיד להמשיך ללכת יום-יום לעבוד ועבד עד יומו האחרון. עקשנותו של אלי ובעיקר טיפולה המסור של יהודית בשנותיו האחרונות, כשהיה חולה, האריכו את חייו ובעיקר את איכות חייו של אלי.     
יהיה זכרו ברוך. 

הדלקת נר זיכרון