כניסת חברים

שם פרטי
אסתר (אתיה)
שם משפחה קודם
לוצוב
תאריך לידה
17/9/1914
מקום לידה
רזנקה, לטביה
תאריך פטירה
27/8/2008
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
ווליה (זאב)
אסתר נולדה בספטמבר, 1914, בעיר רזנקה בלטביה, לשלמה וגיטה לוצוב. משפחתה הייתה משפחה מסורתית. בבית הקפידו על כשרות, חגים ושבת. במשפחה היו חמישה ילדים: פרידה, מינה, אהרון, מוסיה ואסתר. 
בעירה רזנקה היו חמישה בתי ספר יסודיים באידיש, ואחד בעברית ובית ספר תיכון אחד באידיש. היהודים בעיירה מנו כ 10,000 נפש. הם היו מסורתיים אך לא קנאים. שמרו על שבת, כשרות וחגים. ניתן לומר שהעיירה הייתה רק של יהודים, והגויים גרו מסביב לעיירה. הייתה אנטישמיות, וזו התחזקה לפני מלחמת העולם השניה. אז התחילו לפטר יהודים ממשרות ממשלתיות.  שמעו הרבה פעמים: "יהודים, לכו לפלשתינה".  כל היחס האנטישמי התפרץ בעצמה רבה כשהגרמנים נכנסו ללטביה. הלטבים היו משתפי פעולה.
מגיל 10-11 הייתה אסתר בתנועת נצ"ח, השומר הצעיר. חינכו בתנועה לעליה לארץ-  להגשמה. כמעט כל הילדים בכיתה נכנסו לתנועת הנוער, שהייתה תנועה מאד חזקה ופעילה. היו הרבה ילדים והרבה פעילויות. לאסתר לא יצא לעזור הרבה בבית, מפני שלמדה, ואחרי גמר הלימודים עברה להכשרה בריגה, שם הייתה חמש שנים. במהלך שנים אלו הייתה נוסעת לבקר בבית פעם אחת בשנה, למשך חודש. 
בהכשרה עבדה בבית חרושת לצביעת גרביים. חברי ההכשרה לא עבדו אמנם בחקלאות, אך היה לכך פיצוי, כי היו במרכז הארועים של התנועה, ובקשר עם כל השליחים מהארץ. 
אתיה עלתה לארץ באמצעות חתונה פיקטיבית עם טוביה שלו, ז"ל שהיה אחר כך חבר בקיבוץ כפר בלום. הם היו הזוג היחיד והאחרון שהצליח לצאת מלטביה לפני פרוץ המלחמה. הם נסעו מריגה ברכבת למוסקבה, ממוסקבה ברכבת לאודסה. 
מאודסה נסעו באוניה בים השחור לאתונה. באתונה עברו לאוניה יוונית והגיעו לקפריסין. שם שהו מספר שעות, ובלילה הגיעו לחיפה, בסוף שנת 1939. בחיפה היו יומיים במרכז קליטה, ומשם לבנימינה, לקיבוץ האנגלו-בלטי.  
אתיה קיימה קשר עם משפחתה דרך מכתבים, עד 1940. מאוחר יותר הבינה שנספו בשואה. 
אתיה עברה לכפר בלום עם כל העוברים, נפרדה מ"בעלה" הפיקטיבי,  והתחתנה עם ווליה באופן רשמי. נולדו להם שלושה ילדים – אמנון, שלומית וישי. 
בקיבוץ, עבדה כתופרת, ועבדה גם במפעל, עד שראייתה נחלשה, והיא הפסיקה לעבוד. בשנותיה האחרונות יצרה ותפרה ב"ידי זהב". כשנחלשו ראייתה ושמיעתה עוד יותר, ישבה בבית, ושמרה על עצמאותה עד הרגע האחרון. 
השאירה משפחה ענפה ואוהבת, שלושה ילדים, 10 נכדים ו 4 נינים.
יהי זכרה ברוך.
הדלקת נר זיכרון