כניסת חברים

שם פרטי
אהרון (אקי)
תאריך לידה
24/2/1919
מקום לידה
דרום ווילס, בריטניה
תאריך פטירה
18/12/1996
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
חנה

אקי נולד בכפר גדול, מעין עיירה, באזור נידח בדרום וולס, שם נמצא מרכז גדול של מכרות פחם. רוב התושבים עבדו במכרות וכן גם אביו. הקהילה היהודית הייתה קטנה, רובם ככולם קרובי משפחה. הורים עם ילדים, בני דוד ומכרים, שברחו מהפוגרומים ברוסיה. כולם היו משפחות דתיות, לפי מסורת הקהילות ברוסיה, והמשיכו להקפיד על מסורת הדת. אמו, נוסף על דאגתה לתשעת ילדיה, הייתה אופה את הלחם בבית, ומכינה ומכשירה את הבשר והעופות, כי לא הייתה מאפייה כשרה ולא אטליז כשר בעיירה. הבית היה קטן מאוד- רק נרות וגז ואש פחמים. הכול נקי ומבריק. היו כלים שונים למאכלי בשר וחלב, ובפסח החליפו את כל הכלים.

המשפחה עברה ללונדון, לפני שאקי הגיע למצוות. שם נפתח לפניו עולם מלא של תיאטרון, תרבות עברית תוססת ופעילות של תנועות נוער. בלונדון עלה אקי לתורה בנוכחות בני משפחה וידידים רבים. כאן הצטרף אקי לתנועה והיה אהוב מאוד על כל מכריו הרבים.

תנועת "הבונים" בהתחלה הייתה רק מועדון לילדים יהודיים, להתעסקות ספורטיבית וחברתית. הכול התנהל באנגלית, כמובן, אך למדו גם כמה מילים בודדות בעברית. רק אחר כך הצטרפו לשיעורי ערב של העיריה בעברית והיו מורים בעברית. כאן, בתנועה, נפגש עם הרבה ידידים, שכמה מהם המשיכו בדרכם והגיעו לארץ. אחדים לכפר בלום. שיחות וויכוחים רבים התנהלו בתנועה על אופי המדינה היהודית שתקום, ועל תפקידה של היהדות בזמננו. כשעלה ארצה ונשלח לקפריסין, פעל כמדריך ומארגן פעולות במחנה.

הדרך של אקי בחיים תמיד הייתה צנועה, בלי יומרות. ובכל זאת, סיפור חייו בחברתנו היה גדוש פעילות ומעורבות. הוא היה מחנך, איש עבודה, איש מוסיקה, ואיש תרבות. הוא עבד עם קבוצות עליות הנוער ה"נחשונים", ו"העוגן" ואולפני העברית. עשרות השנים עבד במטע ובנגריה. הוא היה בקיא בתורת המוסיקה העממית, הניגון והחזנות, ואת השירה בציבור, ואת המוסיקה של בית הכנסת שהוא ספג בילדותו. הוא הקים מקהלות, שר בהן והדריך אותן.

לכל אורך הדרך היה מעורב בעבודה המעשית של התרבות בקבוץ. ואם היה דבר שהוא היה מוכן להילחם עבורו, היה זה קיומם של החגים אצלנו ודמותם. כחבר וועדת התרבות הוא היה במשך שנים מעורב ופעל בכל מעשה והווי תרבותי – חוג, חג, חתונה, טקס.

אקי לא היה בן אדם שהרים קולו באספות. אבל התיק שלו בארכיון שלנו, היה מלא וגדוש בהערות קצרות יחד עם מאמרים ארוכים כמעט על כל נושא, קטן או גדול, שהעסיק פעם את הקבוץ. הוא אהב לכתוב מה שהיה בלבו ועשה זאת בכישרון רב.

בנוסף לכך, ואולי בעיקר, הייתה פעילותו בבית הכנסת. לזה הוא הקדיש הרבה מזמנו, מרצו ואהבתו. בנושא זה חשוב היה לו לא הדין אלא הזמר. הוא הקרין מהאהבה שלו לכל הסביבה וניסה להחדיר אותה לדור הבנים ולבני הבנים. עשרות בנים, ואף בנות, באזור שלנו, בהגיעם לגיל בר המצווה, היו באים אליו ללמוד ממנו ולהכין את עצמם לעלייה לתורה. ובעבודה המבורכת הזאת המשיך לעסוק עד יומו האחרון.

אקי היה איש משפחה מסור, וטיפל בדאגה ובאהבה רבה בבתו מיכל ובנכדתו תהילה, וכן בבני המשפחה הרבים שהיוו את משפחתו לאחר נישואיו לחנה.

יהי זכרו ברוך.

 

הדלקת נר זיכרון