כניסת חברים

שם פרטי
צבי
תאריך לידה
14/8/1915
תאריך פטירה
30/10/1994
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
רבקה
צבי נולד ב-1915 בדבינסק (היא דאוגוופילס), הצעיר בין ארבעה אחים. המשפחה הייתה משפחה יהודית מסורתית, אך לא דתית במיוחד. צבי למד בבי"ס יסודי ובשיעורי ערב. כילד ונער לא הצטיין בכוח פיסי, וכשהחליט בגיל צעיר מאוד לצאת להכשרה מטעם השוה"צ נצ"ח דאגה אימו, שהוא לא יחזיק מעמד בעבודה הקשה. ואכן, בתנאים בהכשרה היו קשים מאוד, העבודה הייתה במנסרה וצבי נאבק בחולשתו, כדי לא להיכנע.

צבי היה רשום כחבר ב"החלוץ", שהיו קצת יותר בוגרים ממנו, ועובדה זו החישה את עלייתו, כי ל"החלוץ" לא היו כל כך הרבה מועמדים לעלייה – וכך זכה צבי לקבל סרטיפיקט לעלייה אחרי תקופה קצרה של שנה וחצי בהכשרה, לעומת זמן כפול ויותר, שהיה מקובל בגלל המחסור ברישיונות עלייה. בארץ הגיע צבי ב-1935 לקבוצת כנרת, החום של עמק הירדן, התנאים הקשים, היו כמעט ללא נשוא. אך שוב – חיזק אותו הרצון העז לא לאכזב את חבריו בדבינסק, ששלחוהו כנציגם.

כאשר התארגן הגרעין האנגלו-בלטי באפיקים, הצטרף צבי אליהם, כי היה קרוב אליהם בגיל. כאן כבר היה לו קל יותר, כיוון שכבר היה מאחריו "ותק" של למעלה משנתיים. כאן גם הקים את משפחתו עם רבקה ז"ל.

בקיבוץ האנגלו-בלטי (כפר בלום של היום) עבד צבי בעבודות רבות ושונות – נגריה, "הדק", מטע, הנהלת החשבונות. אף נשלח לעזרה לקיבוץ רמת רחל. תקופה מסוימת היה מדריך ל"אולפן חקלאי" – מסגרת של עולים צעירים. היה חבר בוועדות שונות ומעורה בכל הנעשה בקיבוץ אך בעיקר היה איש משפחה מסור, רע נאמן לרעייתו רבקה, שאותה כיבד והעריך, אב נהדר לילדיו ול-11 נכדיו.

צבי היה אדם ערני ומלא יצירתיות. את חייו, גם בקיבוץ וגם בארץ, חי במעורבות עצומה. רק לחשוב, כי צבי פרסם בעיתונות (בעיקר ב"דבר", ב"דף הירוק" וב"קיבוץ" וכמובן ב"בבית") למעלה מ-300 רשימות הודפסו, בעיקר במכתבים למערכת. וקשת הנושאים של הרשימות – מדהימה ממש! תגובות לכל הנעשה, הצעות, הבעות דיעה, גינויים ושבחים – קשה לתאר שפע כזה ומעורבות כזו. וכל זה, רק דברים שפורסמו, ויש בוודאי עוד מאות של רשימות שנגנזו על ידו.

אמרתי – אישיות יצירתית. לא אמן, החי ב"היכל שן", אלא אדם בעל עין רואה, רגישות אסתטית ויכולת לבטא כל אלה, בשטחים מרובים כל כך, שמדהימים שוב ושוב – במעשה ידיו בנגרות, העשויה בהקפדה, בטוב טעם וביכולת, ברקמה ובאריגת שטיחים מרהיבים ביופיים ובצבעיהם. וגולת הכותרת כמובן – בספריו, שפרסם והוציא לאור – "לטווס מאה עיניים", "ראיתי קרקס", "החמנית", "ימים יבשים" – וגם אלה רק מעט מהרבה, שנגנזו בטרם ראו אור. ספריו, שהעלו נושאים וסיפורים מן העבר, נכתבו ברגישות, בהומור והתקבלו בחיבה על ידי הקוראים הצעירים.

יהי זכרו ברוך.

 

 

 

 

 

הדלקת נר זיכרון