כניסת חברים

שם פרטי
דוד
תאריך לידה
25/5/1919
מקום לידה
מסצ'וסטס, ארצות הברית
תאריך פטירה
3/9/1992
מקום פטירה
כפר בלום
בן/בת זוג
ג'ני
דוד פנדל נולד בארצות הברית במדינת מסצ'וסטס, להורים ילידי ארה"ב. הוריו היו ממוצא מתבולל – אב אוסטרי, ואם ממזרח אירופה ממשפחה מסורתית.

ילדותו של דוד הייתה בתקופת השפל הגדול בארה"ב, ומגיל צעיר מאוד עבד אחרי שעות הלימודים, והמשיך לתת כסף למשפחתו מעבודה ומשרות בצבא, עד בואו לישראל.

בפרוץ המלחמה בארה"ב דוד התנדב לשרות בצבא האמריקאי שבועיים אחרי ההתקפה על פרל-הרבור. לאחר קורס ראשוני היה מיועד לצאת לאלסקה לרגל אחר הצופן היפני, אבל ביקש העברה לחזית האירופית כדי להילחם בנאצים. בקשתו התקבלה, והוא לחם בצפון אפריקה ובאיטליה ביחידת קשר קרבי שנכנסה ראשונה לכל מקום.

בהתאם לנוהל הרוטציה בצבא, כעבור שנתיים בשרות מרוחק מהמשפחה, הוא הוצב כסוהר בבית כלא פדרלי גדול. בתום המלחמה ביקש ממנו הגונדר לצאת לקורס מקצועי ולעבוד בכלא, אבל דוד מיהר לחזור למשפחה, ולחשוב על העתיד הציוני.

בתור ילד נמשך לאידיאולוגיה של הסוציאליזם, וממנו לרעיון הציוני, וכך הגיע לארגון פועלי ציון. כשנודע לו על ההעפלה ועל התכנית להעלות את יהודי אירופה באניות שנקנו והוכנו בארה"ב, הוא התנדב להיות מלח.

אחרי חודשים רבים של סידורי האנייה, הפליג עם עוד מתנדבים יהודים וגויים לאירופה. הם אספו יהודים בצרפת וביוגוסלביה והביאו אותם לפלשתינה (ארץ ישראל). יצא לו להפליג פעמיים באנייה "ביריה" ולהעביר יהודים ממנה לאנייה אחרת קרוב לחופי הארץ, ופעם אחת באנייה "הגנה" שנכנסה לחיפה. לאחר קרב קצר הפליטים נלקחו למחנה בעתלית. דוד הורד בחשאי והגיע לכפר בלום. זה היה באוגוסט 1946.

בכפר בלום דוד התחתן עם ג'ני שכטר, שהכיר אותה קודם לכן בתנועה בארצות הברית. ג'ני הגיעה ארצה בערך חצי שנה אחריו. נולדו להם שלושה ילדים: התאומות, אלה (אבני) ושבע (דגן) והבן יעקב. דוד נהנה מילדים מסורים, ואהב מאוד את שנים עשר הנכדים.

בתחילה נכנס דוד לעבוד במדגה. הוא קיווה להיכנס לרפת, כי אהב חיות, אך זה לא היה אפשרי אז.

בשנת 1947 אורגנה בגליל יחידה קרבית של חברי קבוץ מחוץ לצבא הרגיל, ודוד, יחד עם עוד 4-5 חברים, הצטרפו כחיילים קבועים ביחידה. בתור חייל השתתף בהעלאת נשק למנרה, ובפעולה המפורסמת של הורדת הילדים ממנרה.

בכפר בלום דוד עבד בכל עבודה פיזית שהייתה נחוצה כל עוד היה יכול מבחינה בריאותית. בגיל צעיר יחסית נאלץ לעבוד בישיבה, ואז עבר למוסך של הקבוץ, ובהמשך למוסך הקואופרטיב. עבד כל יום עד גיל הפרישה. עם הפרישה הקים את הכריכייה. הוא נהנה מאוד מהאפשרות לשמר ספרים לאנשים שרצו בכך. במיוחד נהנה מביקורי הילדים בעבודתו.

דוד מאוד אהב ילדים, ובמיוחד את נכדיו. הוא ניהל חיים למופת, והיה מוכן להתנדב לכל משימה, קיבוצית או לאומית, כדבר המובן מאליו.

דוד חלה במחלת לב ונאבק בה זמן ממושך. במיוחד בחצי השנה האחרונה לחייו, סבל מאוד מהמחלה, עד שהכריעה אותו.

יהי זכרו ברוך.

הדלקת נר זיכרון