אהרונצ’יק עבד כטכנאי במפעל “הדק”, ואף שימש כרכז בית. הוא היה ממקימי מערכת הקיטור והמכבסה, רשת המים החמים במשק, המכונה להדחת כלים במטבח, ועוד. כל זאת היה תחת פיקוחו. במשך השנים האחרונות עבד במפעל “גלקון” בעבודה אחראית עד חודש לפני מותו.
אהרונצ’יק היה איש בעל ראיה מציאותית, שליווה בעניין את התפתחות הקבוץ, והתייחס במאמרים רבים לבעיות של המשק והחברה. לא פעם הצביע על ליקויים והתריע על תקלות שעלולות היו לקרות. הוא ריכז את תשומת הלב בחינוך ילדים, ודרש לטפח את הפעילות התרבותית. בשטח זה הייתה תרומתו ממשית מאוד בכל החגים – בשירה ובהופעות יחד עם מרים, בעיקר בפורים, אך גם בקבוצות ריקוד בחתונות, ועוד.
מימיו הראשונים בקבוץ הביע אהרונצ’יק את המשאלה, שהפעילות התרבותית תהיה מושתתת יותר על המסורת היהודית. הוא לא הטיף, ולא לחץ על הציבור, אבל הוא היה תמיד מוכן לתרום לכך בכל הזדמנות שהתבקש. עם הקמת בית הכנסת, מצא כר נרחב, הוא נעשה חזן הקהילה שהנעים בקולו הערב ובמסירותו את החוויה לבאים מבית ומן הסביבה.
אהרונצ’יק היה בעל מזג נוח, בעל חיוך מלבב, אוהב הבריות, ומוצא שפה משותפת אף עם הדור הצעיר. יחד עם מרים, יצר קן חם מאוד לבנותיו ומשפחותיהן, לעולים חדשים שמקרוב באו, ולכל אדם שהיה נתון במצוקה והיה זקוק לאוזן קשבת. אשתקד ביקר אצל שארית משפחתו ברוסיה, לאחר ניתוק של עשרות בשנים, הוא החייה אותם ממש, רוחנית וקיומית, והפיח בלבבותיהם אופטימיות ותקווה חדשה.
אהרונצ’יק שמר בדבקות על מורשת האומה, ונענה ברצון להסביר לילדים ולעולים על הייחוד הזה בחיי העם.
יהי זכרו ברוך.
