זאבי צביה

צביה זאבי –

צביה נולדה בסקוטלנד בשנת 1922. הוריה היו מיכאל ויוליה פינסברי. האב היה בעל בית חרושת. הוא לא היה דתי, אך האם שמרה מסורת. אכלו אוכל כשר והדליקו נרות ביום שישי. האם הייתה תופרת כובעים. ההורים לימדו אותה להסתיר את יהדותה. כשעבדה במשרד יחד עם אנטישמיים, איש לא ידע שהיא יהודייה. צביה למדה בבית ספר תיכון עיוני וסיימה את לימודיה בשנת 1939. צביה ידעה מספר שפות – עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.
היא הייתה בתנועת הנוער “הבונים” באנגליה והדריכה ילדים קטנים. בהכשרה הייתה חמש שנים. בשנת 1946 עלתה לארץ דרך צרפת, לשם הגיעה באופן עצמאי ומשם, בסירת דייגים “יגור” שטה לכיוון הארץ. זה היה חודש אחרי “השבת השחורה”. בדרך זוהתה הספינה ע״י הבריטים, והכריחו אותה לנחות בקפריסין. זה היה קשה ומכעיס מאד. בקפריסין הייתה בין הראשונים. המחנה עוד לא היה מסודר. העולים מאנגליה היו קבוצה מגובשת, מה שעזר להם מאד לעבור את התקופה במחנה ברוח טובה.
בשנת 1947 הצטרפה לקיבוץ כפר בלום, והתקבלה לחברות בשנת 1948. ב 1947 קימה עם צ’ארלי משפחה, ונולדו להם תאומים, בן ובת – ורדה וראובן. בקיבוץ עבדה שנים רבות במתפרה. בשנים האחרונות עבדה בתיקונים במחסן הבגדים, להנאת חברי הקיבוץ.
צביה הייתה אישה חזקה בגוף וגם בנפש. אופטימית אמיתית תמיד עם חיוך על הפנים ונעימה לבריות. המשפחה מעידה שבכל שנותיה הארוכות בקיבוץ מעולם לא רבה עם איש. תמיד הייתה צנועה ושמחה בחלקה ומאושרת מהדברים הפשוטים של החיים: הצמחייה והטבע שהקיפו אותה והציפורים שכה אהבה להביט בהן ולשמוע את ציוצן. השנים האחרונות לא היו פשוטות ויחד עם זאת החיוך נותר תמידי על פניה. היא מתה בשיבה טובה, בנחת וללא סבל מוקפת במשפחתה ואהוביה ממש בדרך בה חיה את חייה, בשקט ובנועם בלי להטריד איש.

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן