מאז ועד מותו היה אייקי קשור לקבוץ הצעיר: בבנימינה, במטולה, בנעמה. הוא היה הנהג הראשון במשק ובין הנהגים האהובים על הכול בקואופרטיב הגליל העליון – מאלה שהגיעו לכל מקום ללא דרך בזמן מלחמת השחרור.
אייקי חבר היה של כל אחד. הליכותיו שפעו אמון, הוא היה דמות של אב. עוד בהכשרה ואחר כך בקבוץ הצעיר, המתלבט, בחברה המחפשת את דרכה.
לא איש דברים היה. אך בחושיו הבריאים ידע, מתי הייתה דרושה עצתו השקולה ובמילה נכונה במקום הנכון הצליח לרוב לכוון את הדיון ואת ההחלטה לאפיקים מציאותיים. היה פעיל בהרבה וועדות הודות לסגולתו להשלים עם המציאות בלי לוותר על עקרונות, מבלי להיאחז בקיצוניות עיקשת, ובלי להפריז באופטימיות.
בשנים האחרונות של חייו ידע אייקי שנגזר עליו הגורל של אביו ואחיו, שהוכרעו על ידי מחלה משפחתית. אך הוא סירב להפסיק את עבודתו, כי לא רצה להיות נכה וליפול לנטל על מישהו המשיך לעבוד ככל יכולתו עד שכלו כוחותיו.
יהי זכרו ברוך.
