שרה וישקין

30.01.1977 – 15.06.1890
 

אמו של ישראל וישקין

שרה וישקין (לבית שלופר) נולדה ב-1890 בדווינסק, עיר מחוז בלטביה, שהייתה מחוז רוסי עד לשנת 1918. מאז שעמדה על דעתה, פקדה הגורל הקשה של יהודי מזרח-אירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

במלחמת העולם הראשונה – והיא אישה צעירה עם שני תינוקות בזרועותיה, נשארה לבדה לדאוג לפרנסתה ולפרנסת ילדיה, כי האב הסתתר תחת שם בדוי, כדי שלא יוכרח לשרת בצבא הרוסי. בשנות המלחמה ידעה נדודים, דוחק וסבל, ולמדה לדאוג לעצמה ולהישען רק על כוחותיה.

השנים בין שתי מלחמות העולם היו שנים לא של רווחה, אבל שנים שקטות. המשפחה הייתה מאוחדת ואפשר היה להתמסר לגידול הילדים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שוב נקלע האזור לחזית. המשפחה טולטלה בשיירות הפליטים הארוכות, בצפיפות ובחוסר כל, לפנים רוסיה. בריאותה של האם התערערה, הרעב התיש את כוחות אבי המשפחה והוא מת מרעב. אך יותר מכל הייתה האם מודאגת לגורל ביתה הגדולה שנשארה בדווינסק, שם הוסתרה על ידי אחד האיכרים הרוסיים. רק בתום המלחמה התאחדה המשפחה שוב בדווינסק.

עלייתה ארצה, אל הבן ישראל ומשפחתו, עלתה לה גם היא בסבל רב. במשך שנים הגישה בקשות, אך לא קיבלה היתר עלייה. וכאשר סוף-סוף נענתה בחיוב אחרי הגשת בקשה שביעית, שוב רדפה הגורל – בנה הצעיר טבע בדיוק לפני עלייתה. עם הגיעה ארצה לקיבוץ, קשה היה לראות באישה התמירה הנמרצת והעצמאית את כל הסבל אשר עבר עליה.

קליטתה בקיבוץ הייתה קשה לה – זרות השפה, אורח החיים השונה, האקלים, חוסר חברה הדוברת בשפתה. עם כל זה, הקפידה על הופעה נאה, המשיכה בטיוליה, שמרה בכל עת על צנעה באורח חייה ולא רצתה ליפול למעמסה על בני המשפחה.

יהי זכרה ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן